ע"פ 11197-02-12

תקציר

הערעור הוא על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, אשר הרשיע את המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בעת נהיגה וגזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי, פסילה של שמונה שנים מלהחזיק רישיון נהיגה ופיצוי בסך 10,000 ₪ למשפחת המנוח. כתב האישום מייחס למערער כי לא מסר זכות קדימה לרוכב אופנוע בצומת, וגרם למותו של האחרון. הערעור מתייחס הן להרשעה והן לחומרת העונש. שופטי הערעור מגיעים למסקנה כי ממצאיו של בית משפט קמא סבירים ומבוססים על ראיות, בעיקר בכל הנוגע למיקום הפגיעה, שלמות הדרך ואי עצירה של המערער בקו הצומת הדמיוני, שיכול היה למנוע את התאונה. הם מסכימים גם עם קביעתו של בית משפט קמא כי רשלנותו של המערער לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשיו לבין התאונה, חרף רשלנותו התורמת של הקורבן. זאת ועוד, הם מוצאים כי העונש שהטיל בית משפט קמא אינו מופרז ומאזן כראוי בין כל השיקולים הרלוונטיים. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין וגזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר מתקיימים.