עת"מ 34642-09-21

תקציר

השופט דחה את העתירה מחמת שיהוי, וקבע כי התנהלות העותרים מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי. העותרים הגישו את תביעתם למעלה מחצי שנה לאחר החלטת ועדת ההסדר, ללא כל הצדקה תקפה. עוד קבע השופט כי יש לדחות את העתירה לגופה. השופט הדגיש כי ויתור על כספי ציבור, כמו מחיקת חובות במקרה זה, הוא צעד חריג ולא הליך שגרתי. העותרים היו בעלי נכס שממנו ניתן היה לפרוע את החוב, אשר היווה שיקול מהותי בדחיית בקשתם למחיקת חוב. השופט הסכים עם החלטת ועדת ההסדר, ומצא אותה סבירה והגיונית, ובתחום הסבירות שלא להצדיק התערבות. זאת ועוד, השופט ציין כי חובם של העותרים לא היה תוצאה של מחלוקת אמיתית, אלא החלטה סופית של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולפיכך החלטת הוועדה לדחות את הבקשה למחיקת חובות תקפה. לבסוף ציין השופט כי החלטה חדשה של ועדת הפשרה, שהתקבלה במהלך הליך העתירה, מיצתה עוד יותר את העתירה, שכן היא ניכתה חלקית את החוב. לפיכך, העתירה נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בהסתמכותם של העותרים על סיוע משפטי.