רע"פ 1775/09

תקציר

כתב אישום הוגש נגד המבקש ונגד שניים נוספים בגין ריבוי עבירות של פריצה וכניסה, גניבה וקשירת קשר. המבקשים הסיעו שני שותפים לבניין מגורים בטבריה, בכוונה לפרוץ לדירה, אותה ביצעו שני השותפים לאחר מכן בעת שהמבקש המתין ברכב. שני השותפים נתפסו על ידי המשטרה, והמבקש והשניים האחרים הורשעו מאוחר יותר על בסיס עסקת טיעון. בית משפט השלום בנצרת גזר על המבקש שנת מאסר בפועל ומגוון עונשי מאסר על תנאי וקנסות. הן המבקש והן התביעה ערערו לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי החמיר את עונשו של המבקש ל-22 חודשים, בשל חומרת העבירות ועברו הפלילי. לאחר מכן ערער המבקש לבית משפט גבוה יותר, וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחמיר את עונשו על סמך עבר פלילי ישן וכי לא היה מקום לאפשר לתביעה לשנות את עמדתה בנוגע לגזר הדין בין הדיונים בבית משפט השלום לבין הדיונים בבית המשפט המחוזי. עוד טען המבקש כי קיים פער בלתי צודק בין גזר דינו לבין עונשם של שותפיו. בית המשפט קבע כי היו לתביעה סיבות מוצדקות לשינוי המלצות גזר הדין וכי עברו הפלילי של המבקש נשקל כראוי. עוד קבע בית המשפט כי החמרת העונש הייתה סבירה וכי אין פער משמעותי בין העונשים. משכך, סירב בית המשפט העליון להתערב ודחה את ערעורו של המבקש, והותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.