בה"נ 6857/00
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט העליון עסק בשאלה האם אנשים המבקשים להתיר נישואין לפי חוק התרת נישואין חייבים לשלם אגרה לצורך קביעת סמכות השיפוט. המקרה עסק באישה שרצתה להתגרש מבעלה, כאשר לשני הצדדים לא הייתה כל שיוך דתי, ולא הותיר בית משפט בעל סמכות ישירה. בית המשפט קבע כי הטלת אגרה כזו אינה צודקת ויוצרת חסמים מיותרים. אנשים ללא דת כבר מתמודדים עם אתגרים מכיוון שאין להם מערכת בתי משפט ייעודית והם צריכים לפנות לנשיא בית המשפט העליון לקבלת החלטות שיפוט. מצב זה מטיל נטל ייחודי בהשוואה לאלה הנישאים בתוך קהילות דתיות עם בתי דין ייעודיים. בעוד שזכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד ומוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כל חסם כספי, כגון אגרות, פוגע בזכות זו ויוצר אפליה. התקנות קובעות מנגנוני פטור למי שאינו מסוגל לשלם, אך אין בהם די כדי לטפל בסוגיית הליבה של הטלת האגרות עצמה. בסופו של דבר פירש בית המשפט את תקנות האגרות ככאלה שאינן חלות על בקשות לקביעת סמכות שיפוט או כמציעות פטורים, ואישר כי אין לגבות אגרות כאלה. כך, ניתן למבקש פטור, תוך הדגשת הזכות לגישה לצדק ללא מניעה כלכלית, במיוחד במקרים בהם המסגרת המשפטית כבר מבודדת יחידים בשל חוסר השתייכותם הדתית.
חקיקה מקושרת
בה"נ 6857/00 יוליה רוטה נ' מרק נצבטייב, עליון (19.10.2000)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.