תמ"ש 48694/00

תקציר

האב, שהתגרש מאשתו לפני מספר שנים וחתם על הסכם גירושין מקיף, הכולל מזונות עבור שני ילדיהם, הגיש תביעה להפחתת סכומי המזונות שהוא משלם. האב טען כי חל שינוי נסיבות מהותי מאז חתימת ההסכם, ולכן יש לבחון מחדש את דמי המזונות. הוא הצביע על פסיקותיו החדשות של בית המשפט העליון שדיברו על שוויון בנשיאה בנטל מזונות הילד, הגידול בהכנסות האם והעובדה שילדיו גדולים יותר מאשר בעת חתימת ההסכם. עוד ציין האב כי הוצאותיו גדלו בעוד הכנסותיו ירדו. האם התנגדה לטענה, וציינה כי עתירת האב אינה עומדת במסגרת החוקית וכי הנסיבות הנזכרות אינן נחשבות לשינויים מהותיים. עוד טענה כי היתרות השלובות נשקלו בעת גיבוש ההסכם וכי האב ניסה להסתיר את העובדה ששכרו עלה מאז חתימת ההסכם. השופט פסק לטובת האם וקבע כי טענות האב אינן נופלות בגדר "שינוי נסיבות". השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על האב, שלא הצליח להוכיח כי חל שינוי נסיבות. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי יש להגביל את שינויי הנסיבות למקרים חריגים וכי הליך הפחתת המזונות אינו מהווה בחינה מחודשת של ההחלטה הקודמת. לפיכך נדחתה התביעה, והאב חויב בהוצאות המשפט של האם.