ת"א 42868-05-10

תקציר

בית המשפט קבע כי אף אחד מהצדדים המעורבים לא יקבל כל פיצוי כספי מהצד השני. החלטה זו מנומקת על ידי השופט באמצעות שתי טענות עיקריות. ראשית, בהתייחסו לסעיף 10 לפקודת הנזיקין, מדגישה השופטת כי תאגידים, להבדיל מיחידים, אינם זכאים לפיצוי ללא הוכחת נזק הנובע מלשון הרע. שמו הטוב של תאגיד אינו דומה לשמו של אדם ולכן השפלה הנגרמת על ידי פרסומים מכפישים יכולה להיחוות רק על ידי יחידים. מאחר והתובע, במקרה זה, הוא תאגיד, הוא אינו זכאי לפיצוי מבלי להוכיח נזק כספי. שנית, השופטת מצביעה על מחדלים פרוצדורליים וראייתיים מצד התובע, הקשורים לשינוי חזות ולאופי המקוון של הפרסומים, המקלים אף הם על פיצוי כספי. הפערים המשמעותיים בין התביעה המקורית לתביעות המתוקנות, כמו גם הפער המשמעותי בין הסכום הנתבע לבין הבקשה הסופית, תומכים אף הם בהחלטה זו. בנוסף, השופטת מציינת כי לחלק מהנתבעים נגרם עוול בגין לשון הרע ואין להטיל עליהם אחריות. מסקנת השופט היא כי עדיף להימנע מהגשת תביעות במקרים כאלה של מחלוקות מוסריות ופוליטיות קיצוניות, לאפשר שיח פתוח ללא סנקציות, ובכך לעודד דיונים משמעותיים ואיתנים.