ת"א 76891-12-20

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב פוסט מכפיש שפרסם הנתבע בפייסבוק, אשר רמז וזיהה את התובע כעורך דין המנצל סטודנטים לרפואה. השופטת פותחת בפירוט השלבים לניתוח תביעת לשון הרע, הכוללים פרשנות הביטוי, קביעה האם הוא מהווה לשון הרע, התחשבות בהגנות הרלוונטיות והערכת נזקים. נמצא כי הפרסום המדובר מכפיש בבירור את התובע בכך שהוא מציג אותו באור שלילי, שיש בו כדי לפגוע בשמו המקצועי. בהמשך לשאלת הזיהוי, השופטת מסכימה עם התובע כי די בראשי התיבות המוזכרים בפוסט, יחד עם פרטים נוספים כגון מקצועו של התובע ושם קבוצת הפייסבוק שלו, כדי לזהותו כמושא הפרסום. הנתבע טען כי הפוסט לא עסק בתובע, אך השופט דחה טענה זו בשל היעדר ראיות התומכות בקיומו של עורך דין אחר המתאים לתיאור. עוד טען הנתבע כי הפרסום מהווה הבעת דעה הזכאית להגנת תום לב. עם זאת, השופט ציין כי הלשון בה נעשה שימוש היא מוחלטת ונעדרת כל אינדיקציה לחוות דעת אישית, ולכן הגנה זו אינה ישימה. בנוסף, הנתבע לא הציג כל ראיה התומכת באמיתות הטענות, ואף לא הוכיח צעדים סבירים שננקטו לאימות המידע, אשר היו מפריכים את חזקת חוסר תום הלב. באשר לנזקים, התובע ביקש פיצוי בגין אובדן הכנסה, אך השופט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הפרסום לבין ההפסד הכספי הנטען . לפיכך, התובע היה זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק, אותו קבעה השופטת על סך של 37,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. הנתבע גם חויב להתנצל בפני התובע בפייסבוק. השופט הדגיש את חומרת לשון הרע, והורה כי התשלומים ישולמו בלוחות זמנים מוגדרים. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, שלא בפניה.