ע"א 6/86

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון נסוב סביב הבעלות על חווה חקלאית במושב משגב דב, שנרכשה על ידי בני זוג, סימה ואריה גפטר, בשנת 1957. הזכויות בחווה מעולם לא נרשמו על שמם. לאחר מותם של בני הזוג גפטר הוכרזו ילדיהם כיורשים בחלקים שווים, אך הבן, אברהם גפטר, טען למעמד של "בן יורש", שיעניק לו זכויות עליונות במשק. פסק הדין, שניתן על ידי השופט מלץ ואושר על ידי השופטים שמגר ולוין, דוחה את טענתו של אברהם. פסק הדין קובע כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי המונח "בן יורש" מגבילה את תחולתו על יישובי עובדים. יתר על כן, בית המשפט קובע כי המשק הוא חלק מעיזבונם של בני הזוג גפטר וכי ייעודו של אברהם כבן יורש, גם אם היה קיים, יהיה חסר תוקף שכן הוא לא נרשם בימי חייו של אריה גפטר, מה שהופך אותו למתנה בלתי חוקית על פי חוק הירושה. פסק הדין מחזק את התפיסה כי רק שני פתרונות – כפי שנקבע בחוק, או הסכם בין יורשים – יכולים למנוע חלוקת קרקע חקלאית שעלולה לפגוע בכדאיותה, והמנהג אינו יכול להקים חלופה. משכך, מקבל בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דוחה את הערעור ומורה למערערים לשלם הוצאות ואגרות למשיבים.