בג"צ 3541/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי עתירות שהגישו חברות בנייה המבקשות להעסיק עובדים זרים בישראל. החברה הראשונה, דורי, ביקשה לממש היתרים שהוקצו לה בשנת 2002, ואילו החברה השנייה, סיבוס, ביקשה אישור לכניסת מספר משמעותי של עובדים זרים על סמך היתרים שניתנו באפריל 2003. המדינה, ששמה לה למטרה לצמצם את מספר העובדים הזרים במדינה, אימצה מדיניות של "שמיים סגורים", המקשה על מעסיקים לקבל עובדים זרים חדשים. שינוי המדיניות הותיר את המעסיקים עם מכסות מופחתות ודגש על העסקת עובדים זרים שכבר נמצאים בישראל. בקשתו של דורי נדחתה מאחר שההיתרים היו שנתיים ולא ניתנים להעברה בין שנים. עם זאת, העתירה של סיבוס הייתה מורכבת יותר. ההיתרים ניתנו לפני המדיניות החדשה, והותירו מקום לפרשנות. בית המשפט קבע כי היתרים לעובדים זרים אינם הבטחות מנהליות ויש לקיימם כעיקרון. בעוד הרשות המנהלית יכולה לשנות מדיניות, ביטול היתרים שכבר ניתנו דורש הצדקות משכנעות, שהמדינה לא סיפקה. מדיניות "השמיים הסגורים", אף שהייתה לגיטימית, לא יכלה לבטל בדיעבד היתרים. בית המשפט הורה למדינה לאפשר לסיבוס להביא עובדים זרים מחו"ל אם החברה לא תמצא אותם בישראל, ופסק כי על המדינה לכסות את שכר טרחתה של סיבוס וחלק מהוצאות המשפט. כל צד היה אמור לשאת בחלק מהוצאות בית המשפט בעניינו.