ב"ל 40327-09-21

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 40327-09-21** **1. מבוא והמסגרת הנורמטיבית:** התביעה הנדונה בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו עוסקת בהכרה באוטם שריר הלב שבו לקה התובע, זוהר נגר, כתאונה עבודה, מכוח פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הוראות פרק זה מסדירות את הזכאות לגמלאות עבור עובדים שנפגעו בתאונת עבודה. ליבת המחלוקת היא קיומו של "אירוע חריג" בעבודתו של התובע, אשר גרם לטענתו לאוטם שריר הלב. **2. הגדרת "אירוע חריג" והפסיקה הרלוונטית:** הצדדים והפסיקה עליה הם מסתמכים מגדירים "אירוע חריג" בהקשר של תאונת עבודה כתקלה או אירוע בלתי רגיל, דחק בלתי רגיל בחיי העבודה, או מאמץ גופני יוצא דופן. עמדת הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) היא כי על התובע להוכיח לא רק את קיומו של האירוע, אלא גם את עוצמתו הסובייקטיבית אצל המבוטח, וזאת באמצעות ראיות אובייקטיביות. הפסיקה המוזכרת בפסק הדין (עב"ל 35165-11-18 מליק נ' המוסד ועב"ל 5267-04-24 קרוואני נ' המוסד) מדגישה את הצורך להוכיח שהאירוע חרג מסדר היום הרגיל של העבודה. הדגש הוא על חריגות מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית. **3. ניתוח העובדות והתשתית הראייתית:** * **טענות התובע:** התובע טען כי ביום 29.1.2020, נדרש להדריך קבוצה גדולה של טכנאים (כ-20 איש) בראשון לציון, דבר שגרם לו ללחץ וחרדה משמעותיים, עקב פחד במה ידוע שסבל ממנו. הוא שיתף את המנהל הישיר בחששותיו, וכן פנה לעובד אחר (רחמו לוי) לקבלת סיוע, אך ללא הצלחה. הוא תיאר את ההכנות להדרכה, את הנסיעה, ואת תחושות הלחץ והפחד שהתגברו ככל שמועד ההדרכה התקרב. התסמינים הרפואיים, הכוללים זיעה קרה, התנשפות, דקירות בבית החזה, כאב ביד שמאל, בחילה, קשיי נשימה ותחושת מועקה, החלו בסמוך לאחר ההדרכה והסתיימו באוטם שריר הלב שאובחן למחרת. התובע מדגיש כי יש לבחון את חריגות האירוע באופן סובייקטיבי ביחס אליו. * **ראיות תומכות לתובע:** * **אישורי הדרכה:** אישורי ההדרכה ממר אייל מעודד ומהתובע עצמו מאשרים את ביצוע ההדרכה בראשון לציון ביום 29.1.20, בנוכחות 19-20 טכנאים. מר מעודד אף ציין במפורש כי "ניכר היה כי מר זוהר נגר היה נרגש מהעברת ההדרכה והייתה תחושה, כי אינו מורגל בהעברת הדרכה לכמות גדולה של משתתפים". * **טענה לחריגות סובייקטיבית:** התובע טען כי האירוע היה חריג עבורו באופן אישי, בהתחשב בפחד הבמה שלו, וההדרכה בוצעה בקבוצה גדולה משמעותית מאלו שהדריך בעבר (עד 9 טכנאים). * **טענות הנתבע:** הנתבע טען כי התובע לא הוכיח אירוע חריג. הוא הדגיש כי הדרכת טכנאים, לרבות הדרכה פרונטלית, היא חלק מהותי מתפקידו של התובע, והוא עוסק בכך שנים רבות. הוא טען כי העובדה שהמודרכים מוכרים לתובע ושרובם אף מוכרים לו מחיי היום-יום, מפחיתה מהחריגות. הנתבע אף ציין שהתובע שימש כחזן בבית כנסת מול 30 איש, מה שמערער את טענת פחד הבמה. כמו כן, הנתבע טען כי התובע עצמו ייחס את תחושותיו הראשוניות למאמץ הפיזי של סחיבת ציוד, ולא להתרגשות מההדרכה. בנוסף, הנתבע הדגיש כי התובע לא ציין בפני הרופאים שטיפלו בו את עניין ההתרגשות מההדרכה. * **עדויות נציג הציבור (מעסיקים):** נציג הציבור (מעסיקים) מונה בפסק הדין, אך לא צורף לניתוח זה היות ואין זה מידע שיפוטי אלא תפקידי. **4. קביעת בית הדין והנימוקים:** בית הדין בחן את השאלה האם הוכח קיומו של אירוע חריג, וקבע כי **לא הוכח קיומו של אירוע חריג**. נימוקיו העיקריים לכך הם: * **חריגות סובייקטיבית:** אמנם הוכח שהתובע היה נרגש, אך לדעת בית הדין, התרגשות אינה מספיקה כשלעצמה כדי להגדיר אירוע כחריג. התרגשות היא חלק טבעי מחיי העבודה, והיא נדרשת להגיע לרמה החורגת מהרגיל. בית הדין קבע כי לא הוכחה התרגשות ברמה כזו. * **השוואה לאירועים קודמים:** בית הדין הכיר בכך שהתובע הדריך קבוצות קטנות יותר בעבר (עד 9 טכנאים), ואילו הפעם הדריך 20 טכנאים. עם זאת, הוא לא ראה בכך שוני משמעותי מבחינה אובייקטיבית, במיוחד לאור העובדה שהמודרכים מוכרים לתובע. בית הדין ציין כי שוני ממשי היה נראה בהרצאה בפני עשרות רבות של אנשים באולם גדול. * **הערכה סובייקטיבית של התובע:** בית הדין ייחס חשיבות רבה לעובדה שהתובע עצמו, בעדותו, ייחס את תחושותיו הראשוניות למאמץ פיזי של נשיאת ציוד, ולא להתרגשות מההדרכה. כמו כן, הוא הדגיש שהתובע לא ציין בפני הרופאים שטיפלו בו את עניין ההתרגשות מההדרכה, לא במהלך האשפוז ולא בביקוריו הראשונים אצל הרופא. משמעות הדבר היא **שאף התובע לא סבר באופן מיידי כי מדובר באירוע חריג הקשור להדרכה**. * **אופי ההדרכה:** בית הדין קבע כי ההדרכה עצמה (משכה, אופייה) לא הייתה שונה מהדרכות אחרות שבוצעו על ידי התובע. * **סמיכות זמנים:** בית הדין הכיר בסמיכות הזמנים בין האירוע לתסמינים, אך קבע כי במכלול הנתונים, אין בכך כדי לשנות את המסקנה שלא הוכח אירוע חריג. **5. חידושים ודגשים משפטיים:** * **הבחנה בין התרגשות קלה לחריגות:** פסק הדין מדגיש כי התרגשות, גם אם היא מורגשת, אינה מהווה בהכרח אירוע חריג. נדרשת הוכחה כי מדובר בהתרגשות קיצונית או חריגה מהרגיל, המהווה נטל על התובע. * **חשיבות ההערכה העצמית של הנפגע:** בית הדין נתן משקל משמעותי להערכתו הסובייקטיבית המוקדמת של התובע עצמו לגבי מקור תחושותיו, כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו ובהיעדר דיווח על חרדה רפואית לצוות הרפואי. זוהי דרישה מהותית להוכחת האלמנט הסובייקטיבי של "חריגות". * **פרשנות אובייקטיבית מול סובייקטיבית:** בית הדין שקל את שני ההיבטים. מבחינה אובייקטיבית, הוא לא ראה הבדל משמעותי בין הדרכה של 9 ל-20 טכנאים, במיוחד כשהם מוכרים. מבחינה סובייקטיבית, הוא מצא שהתובע לא הוכיח שראה זאת כאירוע חריג באופן מיידי. * **נטל ההוכחה:** במקרה זה, הנטל להוכחת אירוע חריג הוטל על התובע, ובית הדין קבע כי נטל זה לא הורם. **6. מסקנה:** בית הדין דחה את התביעה בקביעה כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג, ועל כן אין מקום למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי. ההחלטה מבוססת על ניתוח מעמיק של הראיות, תוך יישום הפסיקה הנוגעת להגדרת "אירוע חריג" בתאונת עבודה. בית הדין הדגיש את הצורך להוכיח חריגות הן במובן האובייקטיבי והן במובן הסובייקטיבי, ולא הסתפק בהוכחת התרגשות או שינוי כמותי מסוים במספר המודרכים.