עת"א 15945-12-11

תקציר

החלטת הרוב של הרכב השופטים מציעה לדחות עתירה המערערת על החלטת ועדת השחרורים להעניק שחרור מוקדם לאסיר. לאסיר המדובר עבר פלילי עשיר, הכולל עבירות אלימות, רכוש וסמים. המחלוקת המרכזית היא האם החלטת ועדת השחרורים הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני או התבססה על שיקולים פסולים – אמת מידה המצדיקה את התערבות בית המשפט. השופט שפירא, שמביא את דעת הרוב, שהשופט קיסריה מיישר איתה קו, טוען כי החלטת ועדת השחרורים צריכה לעמוד בעינה. הם מפרשים את החוק הרלוונטי ככזה שאינו דורש ודאות מוחלטת או כמעט מוחלטת ששחרורו המוקדם של האסיר לא יסכן את שלום הציבור. במקום זאת, הם מאמינים שהחלטת הדירקטוריון צריכה להתבסס על רמה סבירה של ודאות. שיקול דעתה של ועדת השחרורים בהערכת מסוכנות מכובד, והרוב סבור כי החלטת הוועדה סבירה בהתחשב בתכניות הפיקוח והשיקום הקיימות. יתר על כן, דעת הרוב מדגישה כי ציפייה מוחלטת לאפס סיכון מאסיר אינה מעשית ומיותרת. עם זאת, השופט גרשון, בדעה חולקת, סבור כי יש לקבל את העתירה ולבטל את החלטת ועדת השחרורים. לטענתם, עברו של האסיר מצביע על סכנה מתמשכת לציבור וכי החלטת הוועדה אינה מוצדקת, נוכח היעדר השלכות משמעותיות להתנהגות מניפולטיבית בעבר ואי התייחסות לנטיותיו האלימות של האסיר. השופט גרשון טוען כי החלטת הוועדה לוקה באופן קיצוני בחוסר סבירות ופגומה מבחינה משפטית, שכן אין בה כדי לשלול במידה מספקת את הסיכון לשלום הציבור. בסופו של דבר, פרשנות הרוב לחוק וכיבוד שיקול דעתה של ועדת השחרורים מביאים להחלטה לדחות את העתירה ולאפשר את השחרור המוקדם, בתנאי שמתקיימים התנאים שקבעה הוועדה.