ע"א 39532-04-13

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל הסכם בין המערערת לבין המשיבים. על פי ההסכם, המערערת תממן הקמת תחנת דלק ובתמורה ישלמו לה המשיבים שכר טרחה תקופתי, ששיעורו נגזר מעמלת התיווך. ההסכם לא היה מוגבל בזמן. בית המשפט המחוזי קבע, כי בנסיבות העניין רשאים המשיבים לבטל את ההסכם למעלה מעשרים שנה לאחר חתימתו. בית המשפט קיבל גם את תביעתם שכנגד של המשיבים וקבע כי המערערת לא מילאה את התחייבויותיה על פי ההסכם כסוכנת, ולפיכך לא נדרשו המשיבים לשלם את מלוא שכר הטרחה. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על כך שמטרת ההסכם הייתה שהמערערת תשיב את השקעתה בתוספת רווח סביר, וכי לאחר ביטול עמלת הסוכן במסגרת הרפורמה במשק הדלק, ירדה רווחיותם של המשיבים, דבר המצדיק את ביטול ההסכם. עוד קבע בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה כי ביטול ההסכם על ידי המשיבים לאחר שנים כה רבות היה בלתי סביר. המערערת טענה כי ההסכם נותר בתוקפו וכי המשיבים נדרשים לשלם את התמורה שהוסכם עליה. היא הוסיפה כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי אינם שנויים במחלוקת וכי המסקנות הנגזרות מהם אינן נכונות, שכן הן מבוססות על יישום שגוי של הדין על העובדות. המערערת הדגישה כי ההסכם לא היה מוגבל בזמן, כי מילאה את התחייבויותיה, וכי המשיבים שילמו את התמורה במשך למעלה מעשר שנים לאחר ביטול עמלת הסוכן. לטענת המערערת, המשיבים לא הוכיחו שינוי נסיבות קיצוני המהווה עילה לביטול ההסכם, ולא הוכח כי רווחיותם פחתה. לפיכך, טענה המערערת, שגה בית המשפט המחוזי בכך שביטל את ההסכם וקיבל את התביעה שכנגד. המשיבים טענו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה נכון ויש לקבלו. הם הוסיפו כי ביקשו לבטל את ההסכם שנים קודם לכן, אך המערערת שכנעה אותם שלא לעשות כן. לטענת המשיבים, מטרת ההסכם, כפי שנגזרת מלשונו ומהתנהלות הצדדים, הייתה שהמערערת תשיב את השקעתה. הם הדגישו כי בעקבות ביטול עמלת הסוכן, רווחיותם ירדה ולכן הם רשאים לבטל את ההסכם. לחילופין, טענו המשיבים כי ניתן לבטל את ההסכם בהודעה סבירה מראש, וכי המערערת לא הוכיחה כי הביטול לאחר שנים כה רבות היה בלתי סביר.