ערר 391/16

תקציר

פסק דין זה דן בהליך הערר על היתרי בנייה ישראליים ובזכות הערר כאשר קיימות חריגות מתכניות מאושרות. החוק קובע כי אם בקשה להיתר בנייה של מבקש תואמת תכנית מאושרת, אין זכות ערר. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי אם יוכח כי הבקשה שאושרה חורגת מהתכנית הסטטוטורית, על המערערים לקבל את יומם במוסדות התכנון. גם בית המשפט העליון אישר עמדה זו. המקרה שלפנינו סובב סביב תוכנית בנייה לפרויקט בחיפה. המערערים טענו כי התכנית והבקשה להיתר שבאו בעקבותיה חרגו מהתכנית המאושרת בשני מובנים: דירוג המבנים באזור וסטייה מנספח הבנייה של התכנית. ועדת הערר בחנה האם הבקשה נופלת בגדר המצב התכנוני החל על הקרקע או מהווה חריגה ממנה. אם מדובר בחריגה, עומדת למערערים זכות ערעור, וטיעוניהם יישקלו לגופן. הוועדה מצאה כי השינויים בתכנית הבנייה, כגון מספר המבנים, מיקומם ומרחקיהם, הותרו על פי הוראות התכנית ולא היו חריגות. באשר לגובה האבסולוטי של המבנים, מצאה הוועדה כי הבקשה להיתר עומדת במלואה בתקנות התכנית ובנספח הבנייה, וכל טעות בתכנית הבנייה לא הועברה לבקשה. עוד מצאה הוועדה כי ההדמיות שהוצגו הראו הסתרה מינימלית בלבד של עיני המערערים, והמבנה המוצע הוזז הרחק מהמגרש שלהם ובכך צמצם את השפעתו. יתר על כן, התכנון הנוכחי שיפר את התנועה והותיר מרחב מוגן משמעותי. לפיכך, השינויים בתוכנית הבנייה לא חייבו פרסום הקלה. עם זאת, הוועדה קיבלה את הערר בעניין דירוג המבנה והורתה למשיב לדרג את המבנה או לתקן את דירוג המבנים האחרים במגרש. הוועדה גם הורתה לוועדה המקומית לתקן טעויות בתוכנית הבנייה והבהירה כי כל חריגה עתידית ממנה תחייב פרסום הקלות. ההחלטה התקבלה פה אחד, והערעור התקבל באופן חלקי.