ת"א 23176-03-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף תביעת בנק לפירעון מיידי של הלוואה שנטל נתבע. השופט קבע כי הבנק לא פעל לפי הנוהל הנכון לדרוש פירעון מיידי כפי שנקבע בחוק. על פי העובדות, הנתבע נטל הלוואה מהבנק בשנת 2018, אשר הייתה אמורה להיות מוחזרת בתשלומים על פני תקופה קצובה. כאשר הנתבע פיגר בהחזרים, שלח הבנק מכתב התראה לפיו ההלוואה כולה תהיה ניתנת לפירעון מיידי אם הפיגור לא יימחק תוך 21 ימי עסקים. עם זאת, הבנק לא העמיד בפועל את ההלוואה לפירעון מיידי בספריו, צעד הכרחי כפי שהותוו בפסקי דין קודמים ובחוקים הרלוונטיים. שליחת מכתב התראה היא דרישה ראשונית בלבד, ועל הבנק לנקוט גם בצעד של רישום ההלוואה כניתנת לפירעון מיידי. מאחר שהבנק לא השלים את הצעדים הנדרשים, הוא אינו יכול לדרוש פירעון מיידי, והתביעה לפירעון מלא של ההלוואה, שמועד פירעונה טרם הגיע, אינה יכולה לעמוד. השופטת הדגישה כי השימוש ב"סעיף ההאצה" צריך להיעשות בתום לב ובהקפדה על דרישות החוק, דבר שהבנק לא עשה במקרה זה. ההחלטה התקבלה על סמך העובדות נכון למועד הגשת התביעה, ולא נלקחו בחשבון הפיגור הנוכחי של הנתבעת בסך של כ-12 תשלומים. התביעה נדחתה, והבנק חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,500 ₪.