פש"ר 1809/06

תקציר

לאחר בחינת מכלול הראיות, הטענות והעדויות שהובאו, החליטה השופטת לדחות את התביעה בדבר חלוקת נכסי בן הזוג המנוח. ההחלטה מתבססת על חוק יחסי ממון, הקובע כי נכסים שנרכשו לפני הנישואין אינם נתונים לאיזון, ולכן טענת התובע, המבוססת בעיקרה על חוק זה, אינה תקפה. יתרה מכך, השופטת מסבירה כי כל הנכסים המדוברים היו בבעלות הנתבע טרם הנישואין ומדגישה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת כוונה ספציפית לחלוק בנכסים אלה. בנוסף, השופטת דנה בטענת התובע לרכישה משותפת של ברוש ואלי ומוצאת אותה בלתי מבוססת, תוך שהיא מציינת כי הנכס נרכש לפני שבני הזוג נפגשו. השופט מתייחס גם להליכי פשיטת הרגל של הנתבע ומסביר כי הנכסים שהועברו לנאמן בעת פשיטת הרגל מנעו מהנתבע נכסים להכניס לנישואין. השופטת מסכמת בהדגשת השיהוי של התובעת בטענתה והפגיעה במצבה הכלכלי של הנתבעת. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובע נדרש לכסות את הוצאות הנתבע.