ת"א 20069-06-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם משנת 1985 להקמת מבנה וחלוקת הבעלות בו. בעלי המגרש, בהם ירון גלזמן, חבצלת יאלוב ומרים גלזמן (התובעים), שכרו לצורך הבנייה קבלן בשם אס.בי.בי מפעלים ובעלי השליטה בה, שבתאי ובלהה בן בסט (הנתבעים). במסגרת ההסכם, יקבל הקבלן עם השלמתו חלק מזכויות הבעלות והבעלים יישאו בתשלומי המס הכרוכים בכך, לרבות מס רווחי הון. שנים לאחר מכן, הבניין הושלם והחזקה בו חולקה, אך תשלומי המס מעולם לא בוצעו והבניין לא נרשם כבית משותף, בשל מעורבותו של עורך דין שנקלע מאוחר יותר לקשיים משפטיים. בשנת 2016 דיווחו התובעים על העסקה לרשויות המס ושילמו את מס רווחי ההון, ולאחר מכן דרשו מהנתבעים פיצוי בגין ההוצאות. הנתבעים סירבו, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את חובתם לשלם מס רווחי הון, ואילו הנתבעים טוענים כי מילאו את חובתם בכך שהעבירו את הכסף לעורך הדין, וכי התביעה פסולה מחמת התיישנות. בית המשפט פסק לטובת התובעים. נקבע כי הנתבעים לא העבירו כספים כלשהם לעורך הדין וטענתם כי עשו זאת לפני שנים אינה אמינה ואינה הגיונית. יתר על כן, שני הצדדים היו מודעים לאי הדיווח על העסקה ולחובת הנתבעים לשלם את המס, אך אף אחד מהצדדים לא פעל עד לאחרונה. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות של הנתבעים, שכן הדבר יביא לתוצאה בלתי צודקת והנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שהציגו לאורך השנים כי הם חייבים בתשלום המס. בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובעים בגין הוצאות מס שבח בסך 1,159,952 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 17.3.2017 – מועד תשלום התובעים לרשויות המס. תביעות התובעים לדמי שימוש בגין חניה וחדר גלריה נדחו, שכן התובעים לא מימשו את זכויותיהם בשטחים אלה ונתנו את הסכמתם במשתמע לשימוש הנתבעים. גם תביעתם שכנגד של הנתבעים לדמי אחזקה נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. עם זאת, בית המשפט קיבל את בקשת הנתבעים להורות לתובעים להמציא מסמכים לרישום זכויות הנתבעים בבניין, בתנאי שהנתבעים ימלאו את התחייבויותיהם, לרבות תשלום מס שבח. בית המשפט אף קבע לוח זמנים למשא ומתן בין הצדדים על הזכויות בחניה משותפת, שאם לא כן יושכר והתובעים יקבלו חלק מדמי השכירות. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט והוצאות נוספות, בסך 75,000 ₪.