תב"ע 33118/97

תקציר

התובע, מדפיס שהועסק על ידי יצרן אריזות הפלסטיק הנתבע בין השנים 1972-1996, הגיש תביעה נגד החברה לפיצויי פיטורים והטבות נוספות בעקבות פיטוריו. הראיה המרכזית הייתה מכתב ממנהל הנתבעת משנת 1980 המאשר כי החברה תשלם פרמיית ביטוח חודשית עבור התובע מבלי לפגוע בזכויותיו לפיצויי פיטורים ולקרן פיצויים. התובעת טענה כי המכתב מהווה הסכם לפיצויי פיטורים נוספים, ואילו הנתבעת טענה כי הוא רק הבהיר כי דמי הביטוח נפרדים מכל הזכויות הקיימות. בית המשפט, שפירש את המכתב בהתאם לכוונת הצדדים, פסק לטובת התובע. נמצא כי הפרשות הנתבעת לפוליסה היו קבועות ואינן קשורות לשכרו של התובע, דבר המצביע על הטבה נוספת ולא על תחליף לפיצויי פיטורים. נוסח המכתב, יחד עם מסמכים מקבילים נוספים, תמכו בטענת התובע. השופטת נקטה משנה זהירות, כנדרש במקרים של עדות בודדת נגד עיזבון, אך ציינה כי הראיות הכתובות תומכות בגרסת התובע. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,884 ₪ בגין תמורה בהודעה מוקדמת חלקית ודחה את תביעת התובע להלנת פיצויי פיטורים, בקובעו כי הסכסוך כנה ואמיתי. הנתבעת נדרשה גם לשאת בהוצאותיה של התובעת ולשלם הפרשי הצמדה וריבית על פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת ממועד הפיטורים ועד התשלום בפועל. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.7.2000, ולמחרת פורסם נוסח מתוקן.