סע"ש 34050-03-19

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות החלטות העבודה המתקבלות על ידי רשות המסים ביחס לעובדיה, הנוגעות באופן ספציפי להיקף ושעות עבודה חיצוניות, שעות נוספות ויציאה לפעילות. התובעים, עובדי רשות המסים, טענו כי החלטות אלה התקבלו משיקולים זרים, בחוסר תום לב וללא משא ומתן עם ההסתדרות (ארגון עובדים יציג). עם זאת, בית הדין לא מצא ראיות לקשר בין תלונות העובדים לבין השינוי בהסדרי העבודה. השינויים בנוהלי העבודה נמצאו כתרגילים חוקיים של הפררוגטיבה הניהולית, שמטרתם להסדיר נורמות עבודה בעייתיות ולשפר תהליכי עבודה, ולא היו תוצאה של התנכלות או התנכלות. עוד קבע בית הדין כי העובדים לא עמדו בתנאי ההגנה לפי חוק הגנת עובדים, שכן התלונות לא הוגשו בתום לב ולא היה להן קשר סיבתי לשינויים בהסדרי העבודה. כמו כן, בית הדין לא מצא ראיות להתנכלות או לסביבת עבודה עוינת שיצרו המעסיקים. סירוב העובדים לדבוק בנוהלי העבודה החדשים, היעדרותם מאירועים במקום העבודה ואי השתתפותם בהדרכות הוגדרו כבלתי מתקבלים על הדעת. בית הדין הגיע למסקנה כי החלטות המעסיק היו סבירות ומידתיות, ומשכך נדחתה התביעה לסעד הצהרתי ולפיצוי כספי. העובדים חויבו לשאת בהוצאות המדינה, והתביעה נדחתה במלואה.