ע"פ 11445/05

תקציר

במקרה דנן, בית משפט לערעורים החליט לדחות את ערעורו של אדם שהורשע בעבירות גניבה סדרתית ומרמה שבוצעו במשך שש שנים בעת שהועסק כפקיד בנק. המערער טען כי מעשיו לא נבעו מתאוות בצע אלא מפגם אישיותי של "פיוס ופיצוי", תוך הדגשת הרצון לרצות אחרים ולא התעשרות עצמית. עם זאת, בית המשפט מצא כי מניעיו לא הפחיתו מחומרת פשעיו, שהיו אנוכיים מטבעם למרות הטענות על הפקת הנאה מריצוי הזולת. פסק הדין התייחס למקרה דומה, ע"א 3291/90 עמר נ' מדינת ישראל, שבה פקיד בנק נידון לעונש מאסר משמעותי בגין עבירות מקבילות, מדגיש את עמדת בית המשפט בדבר הצורך בענישה מרתיעה במקרים כאלה. המערער אף העלה חשש לבריאותו הרפואית והנפשית, וטען כי מאסר עלול להחמיר את מצבו ולסכן את חייו. עם זאת, בית המשפט, תוך שהוא מצטט תקדים, קבע כי בעיות בריאות אינן פוטרות מורשעים מריצוי עונשי מאסר כאשר עבירותיהם דורשות ענישה כזו. בית המשפט הניח כי השירותים הרפואיים של בית הסוהר יתנו מענה הולם לצרכיו הבריאותיים של המערער, לרבות שיקום הלב הנדרש. בנוסף, במידה והמערער ימצא כי הטיפול הרפואי בבית הסוהר לוקה בחסר, שמורה לו הזכות לפנות לוועדת שחרורים בבקשה לשחרור זמני מטעמים רפואיים. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אין די במניעיו של המערער או בנסיבותיו הבריאותיות כדי לבטל את עונש המאסר שהוטל, מה שהוביל לדחיית הערעור.