מ"ת 3857-08-16

תקציר

המדינה ביקשה להאריך את מעצרם של שני המשיבים שהואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע ובהחזקת 96 ק"ג קנבוס, סם, עד תום ההליכים. הבקשה התבססה על תפיסת הסם ועדותו של נהג המשאית שהסיע אותו, והמשיבים נתפסו בסמוך למקום והדיפו ריח של מריחואנה. המשיבים שמרו על שתיקה וטענו כי התיק נגדם התבסס על עדותו של שותף, בעוד החשודים העיקריים שוחררו. הם טענו לאכיפה בררנית וטענו כי בעלי המחסן בו אוחסן הסם לא נבדקו כעדי תביעה. התביעה טענה כי כתב האישום והמעצר היו מוצדקים, נוכח שתיקת המשיבים ועדותו של נהג המשאית המפלילה את שני המשיבים. השופט, לאחר שעיין בתיק החקירה, מצא את בחירת התביעה במשיבים מובנת, לאור התנהגותם במהלך החקירה ועדותו של נהג המשאית. השופט קבע כי קיימות ראיות לכאורה המקנות סיכוי סביר להרשעת המשיבים. עם זאת, בשל היקפם הצנוע של הראיות והיעדר עבר פלילי, הצביע השופט על אפשרות של חלופת מעצר, למרות הכלל של אי שחרור בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית. שירות המבחן היה אמור להגיש תסקיר על המשיבים, ונקבע דיון המשך. טענת המשיבים לאכיפה בררנית נדחתה, ובקשת המעצר התקבלה.