עת"מ 43259-06-11

תקציר

העותר, תושב גבעתיים, ביקש לערער על אישור תכנית בנייה חדשה שתפגע לכאורה באינטרס האישי שלו. המשיבים טענו כי לעותר אין זכות לעמוד בתיק, שכן הוא לא הוכיח כל פגיעה ישירה הנובעת מהתכנית. עוד טענו כי העתירה הוגשה באיחור מוגזם. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. השופט קבע כי לעותרת לא היה עניין אישי בעניין והיא אינה משתייכת לקבוצת התובעים הזכאים להתנגד לתוכנית לפי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה. העותר התגורר במרחק של כ-70 מטרים מאתר הבנייה ולא הוכיח כיצד ייפגעו זכויותיו על ידי התכנית. השופט הדגיש כי טענות העותר קשורות בעיקר להחלטות תכנוניות, שבדרך כלל אינן מתערב בהן בית המשפט אלא אם כן מזוהה טעות פרוצדורלית. מאחר שהיו נפגעים ישירים שלא עתרו והמקרה לא העלה סוגיות חוקתיות, לא ראה בית המשפט סיבה לקבל עתירה ציבורית במקרה זה. לפיכך, העתירה נדחתה מבלי להתעמק לגופה, בשל חוסר מעמדה של העותרת, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.