ת"א 11953-04-11

תקציר

המבקשים ביקשו לבטל פסק דין שניתן לטובת המשיבים, אשר קבע כי המבקשים הפרו הסכם גישור וחייבו פירעון מיידי של מלוא החוב. המבקשים טענו כי לא היו מודעים להליכים שקדמו לפסק הדין, שכן לא עדכנו את כתובתם בפני בית המשפט לאחר סגירת התיק, והמשיבים הטעו את בית המשפט באשר לטיבו של ההסכם. המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה בטענה כי המבקשים ידעו על ההליכים והתעלמו מהם, וכי הבקשה לביטול פסק הדין מיותרת ותיאורטית, שכן המבקשים כבר חויבו בתשלומים המפורטים בהסכם הגישור. בית המשפט קיבל את הבקשה לביטול פסק הדין, וקבע כי המבקשים לא היו מודעים להליך ולא התרשלו בכך שלא עדכנו את כתובתם. פסק הדין לא הוגש בכתובת עדכנית, ולמבקשים לא נמסר על ההחלטה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המבקשים הציגו טיעונים טובים לכאורה כנגד בקשת הפירעון, וכי הסעד המבוקש אינו תיאורטי, שכן הוא יכול להשפיע על תיקים אחרים המתנהלים בין הצדדים. השופטת הדגישה כי ההליך אינו המסגרת המתאימה לדון בהפרות הסכם הגישור וכי יש להגיש תביעה נפרדת לשם כך. פסק הדין בוטל, והתיק נסגר, ללא צו להוצאות.