סע"ש 55223-01-19

תקציר

בית המשפט החליט כי על התובעת, שנגרמה לה נכות קשה בעקבות תאונה, לעזוב את בית החולים שיבא ולהעבירו לבית אבות מאחר ואין סיבה רפואית להמשך שהותה. ההחלטה התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של טענות התובע והערכות רפואיות, ובתי המשפט האזרחיים, לרבות בית המשפט העליון, הסכימו פה אחד כי התובע סיים את תהליך השיקום בבית החולים. בתי המשפט הכירו במצבו הקשה של התובע ובהיעדר תמיכה משפחתית וכלכלית, אך האשפוז מנע מהנזקקים לקבל טיפול שיקומי אקוטי. התובעת טענה כי היא זקוקה להמשך שיקום, אך בית המשפט מצא כי ניתן לספק את הטיפולים הנדרשים מחוץ למסגרת בית החולים. בפסק הדין הודגש כי לתובעת זכאות לשירותי בריאות ושיקום לאחר התאונה, ואף שחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו מבטיח טיפול רפואי מיטבי בשל משאבים מוגבלים, יש למצוא עבורה מסגרת תומכת מתאימה. בית המשפט ציין גם את חוסר שיתוף הפעולה של התובעת במציאת חלופה הולמת לבית החולים ואת הצורך להסדיר את ענייניה מול המוסד לביטוח לאומי ורשויות הרווחה לפתרון קבוע יותר. מאחר שלא הייתה בהירות לגבי הטיפולים המומלצים וזכאויות התובעת, בית המשפט לא החליט על היקף השירותים שתקבל לאחר האשפוז. תחת זאת, היא הנחתה את הנתבע לבחון את התובע ולגבש תכנית שיקום מתאימה. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.