ע"מ 38103-02-21

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של נישום על שומת מס מכמה טעמים. ראשית, בית המשפט קבע כי סמכותו של פקיד השומה להוציא שומה לא פקעה, בניגוד לטענת הנישום כי הייתה לה מגבלת זמן סטטוטורית. על פי סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה, לפקיד השומה יש פרק זמן מסוים להפעיל את סמכויותיו ולתת החלטה, אותה יש להביא לידיעת הנישום. בית המשפט הסביר כי סמכויותיו של פקיד השומה נפרדות מהדרישה להמציא שומה המוגשת על הנישום "כדין" כמשמעותה בסעיף 238 לפקודה. מטרתו של סעיף 152(ג) היא להבטיח כי פקידי השומה יקבלו החלטות ויעבירו אותן לנישומים בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. בית המשפט מצא כי פקיד השומה שלח את שומת המס לכתובת הדוא"ל הנכונה של הנישום לפני המועד האחרון. למרות שהמייל נחסם על ידי מערכת הדואר האלקטרוני של הנישום, בית המשפט קבע כי פקיד השומה הפעיל את סמכויותיו כנדרש בסעיף 152(ג). כמו כן נקט הפקיד צעדים אקטיביים להודעה לנישום, לרבות שליחת הודעה מוקדמת על השומה המיועדת ושומה בפועל בדואר רשום, אם כי לכתובת שגויה. יתר על כן, ידיעתו של הנישום על חיוב המס המיועד, שהושגה מבדיקת שיטת ש"ם, לא שינתה את הדרישה מפקיד השומה להוציא החלטה פורמלית ולהגישה לנישום. לבסוף, פסק בית המשפט לפקיד השומה 6,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הנישום.