ע"א 103/63

תקציר

המקרה של יוסף בוכוקוב נ' עיריית הרצליה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לסלילת כביש שעבר בשטחו של בוכוקוב בהרצליה. ועד הבנייה המקומי, שפעל לפי סעיף 27 לפקודת בניין העיר (1936), שלח לבוכוקוב הודעה, והודיע לו על כוונתה להפקיע חלק מאדמתו לטובת הכביש. עם זאת, בוכוב סירב להיענות והעירייה נקטה בכוח, עקרה את העצים שלו וסללה את הכביש. בוהקוב הגיש תביעה לפינוי, צו מניעה ופיצויים. הערכאות הנמוכות דחו את טענותיו, אך בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, קיבל את ערעורו של בוכוקוב. בית המשפט קבע כי פעולות הוועדה היו בלתי חוקיות, שכן סעיף 27 אינו מתיר שימוש בכוח או איומים בתפיסת רכוש. השופטים הדגישו כי בישראל הכלל מחייב לפנות את בית המשפט לפינוי ולא לקחת את החוק לידיים. זאת ועוד, שתיקת החקיקה בנושא מעידה על כך שהמחוקק לא התכוון לאפשר הפעלת כוח. לפיכך נדרשה העירייה לפנות את הקרקע שנתפסה ולהימנע מכל פעולה נוספת ללא צו בית משפט. ההחלטה גם הבהירה את פרשנות דיני ההפקעות ואת הצורך לפנות לצווי בית משפט במקרים כאלה. העירייה נדרשה גם לשלם את הוצאותיו המשפטיות של בוכוקוב.