ב"ל 43591-06-23

תקציר

בפסק דין זה, בית הדין האזורי לעבודה נדרש להכריע בשאלה האם הוכח כי לתובע, גלעד שחר, בעל עסק עצמאי בתחום המסגור, אירע אירוע תאונתי במהלך עבודתו ביום 8.5.2019, כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). **המסגרת הנורמטיבית** בית הדין פתח בפירוט המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, הכוללת את סעיף 79 לחוק, המגדיר "תאונת עבודה" כאירוע שאירע "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו" (לעובד שכיר) או "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" (לעובד עצמאי). בהמשך, התייחס בית הדין לסעיף 83 לחוק, העוסק בחזקת הסיבתיות. נקבע כי במקרה של עובד עצמאי, החזקה הקבועה בסעיף 83, הרואה תאונה שאירעה תוך כדי עבודה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה (אלא אם הוכח ההיפך), אינה חלה. משמעות הדבר היא כי על התובע, בהיותו עצמאי, מוטל נטל הוכחה מוגבר. בית הדין הדגיש כי הלכה פסוקה היא שהנטל להוכחת עצם אירוע התאונה, מועדה ונסיבותיה מוטל על התובע. על התובע להוכיח הן את תנאי הזמן ("תוך כדי עבודתו") והן את תנאי הקשר הסיבתי ("עקב עבודתו"). יסוד הכרחי להוכחת התאונה הוא קרותה כאירוע פתאומי, שניתן לאתרו במקום ובזמן. המונח "תאונה" מלמד על אירוע חריג ופתאומי, ולא על כל אירוע שאירע במהלך העבודה. **ניתוח העובדות והראיות** בית הדין בחן את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו. **טענות התובע:** התובע טען כי ביום 8.5.2019, במהלך עבודתו כמסגר, נפל מסולם, ביצע תנועה חדה וחש משיכה בכתף ימין. הוא פנה לטיפול רפואי ב-13.5.2019, התלונן על כאבי כתף לאחר מתיחה, וקשר אותם לאירוע חבלה. לטענתו, התיעוד הרפואי סמוך לאירוע מעיד על קיומו, עדותו עקבית ונתמכת בתיעוד. גם אם התיעוד אינו מפרט את כל פרטי הפגיעה, הדבר אינו מייאש את תביעתו, שכן מדובר באירוע פתאומי במהלך עבודתו. **טענות הנתבע (המוסד לביטוח לאומי):** הנתבע הצביע על הליכים קודמים שהתנהלו בעניין התובע. בהליך קודם, התובע טען לאירוע תאונתי ב-13.5.2019, ללא טענה לנפילה או גורם חיצוני. לאחר מחיקת ההליך, הגיש תביעה חדשה המתייחסת לאירוע מ-8.5.2019, אך ללא אנמנזה המלמדת על קרות אירוע כלשהו. הנתבע טען כי התובע הגיש מספר רב של תביעות, משנה את גרסתו לגבי מנגנון האירוע, והביע סברה כי מדובר במתיחה ולא בחבלה. האנמנזה הרפואית מ-13.5.2019 לא כללה אזכור לאירוע תאונתי, אלא כאב בכתף לאחר מתיחה, וציינה עיסוק בשחייה. בהעדר ראיה או אזכור באנמנזה למנגנון חבלתי הקשור לאירוע תאונתי, ובהינתן הנטל המוגבר המוטל על עובד עצמאי, יש לדחות את התביעה. **הכרעת בית הדין:** בית הדין קיבל את טענות הנתבע ודחה את התביעה. עיקרי ההכרעה: 1. **שונות בגרסאות התובע:** בית הדין מצא שונות מהותית בין גרסאות התובע לאורך ההליכים השונים. בהליך הקודם, התובע טען לאירוע תאונתי ב-8.5.2019, אך בתביעתו לנתבע התייחס לאירוע מ-13.5.2019. בהמשך, טען בכתב התביעה בהליך הקודם כי החליק ונפל מסולם, אך בטופס התביעה לנתבע תיאר תנועה חדה ותחושת מתיחה בכתף ימין, ללא אזכור לנפילה. בחקירתו על ידי חוקר הנתבע, מסר גרסה מפורטת של נפילה מסולם, כאשר ידו התעקמה. בית הדין ציין כי אין הסבר לשונות בין הגרסאות, במיוחד בין טענה למתיחה לבין טענה לנפילה מסולם. 2. **האנמנזה הרפואית:** בית הדין קבע כי האנמנזה הרפואית, שהיא אחת הראיות, מלמדת כי בעת פנייתו לטיפול רפואי סמוך לאירוע הנטען, התובע לא ציין מנגנון של נפילה מסולם. ביום 13.5.2019, התייחס לכאב בכתף ימין לאחר מתיחה, ללא אזכור לאירוע תאונתי. רק ב-13.1.2020, כששה חודשים לאחר האירוע הנטען, קיים תיעוד רפואי המציין נפילה וחבלה בכתף ימין, אך ללא תיאור מנגנון הנפילה מסולם. בית הדין הדגיש כי גם אם האנמנזה אינה מכילה את כל פרטי האירוע, אין ליתן לה משקל מכריע שיכול לבדו להוביל לדחיית תביעה, אך במקרה זה, בהיעדר תיעוד נוסף, היא תומכת במסקנה כי לא הוכח האירוע הנטען. 3. **נטל הוכחה מוגבר:** בית הדין חזר על כך שהתובע, כעובד עצמאי, נושא בנטל הוכחה מוגבר. בהיעדר הסבר לשונות בגרסאותיו, ובהעדר אנמנזה רפואית התומכת בהתרחשות האירוע הנטען, וכן בהעדר ראיה אובייקטיבית נוספת, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. 4. **ריבוי תביעות:** בית הדין סבר כי אין בעצם הגשת מספר תביעות כדי להשליך באופן אוטומטי על התביעה הנוכחית, אך בחן את התביעה לגופה. במקרה זה, השילוב של שונות בגרסאות, חוסר בתיעוד רפואי סמוך לאירוע, והנטל המוגבר, הוביל לדחיית התביעה. **החידוש המשפטי:** החידוש המרכזי בפסק הדין אינו טמון בחקיקה חדשה, אלא בהדגשה מפורשת של **הקושי המובנה בהוכחת אירוע תאונתי עבור עובד עצמאי, במיוחד כאשר קיימת שונות בגרסאותיו ובהיעדר תיעוד רפואי ברור וסמוך לאירוע**. בית הדין מחזק את הפסיקה הקיימת לגבי נטל ההוכחה המוגבר על עצמאים, ומדגיש כי במקרים כאלה, שונות בתיאור מנגנון הפגיעה (מתיחה לעומת נפילה), והיעדר אזכור לאירוע תאונתי באנמנזה הרפואית הסמוכה, מהווים מכשולים משמעותיים להכרה בתאונה כתאונת עבודה. בית הדין אינו מתעלם מהאנמנזה הרפואית כראיה, אך מבהיר כי היא אינה יכולה לבדה להוות בסיס לדחייה גורפת, אלא משמשת כחלק ממכלול הראיות. אולם, במקרה זה, בשילוב כלל הראיות, האנמנזה סייעה בהוכחת העדר אירוע תאונתי כנדרש. **לסיכום,** בית הדין דחה את התביעה בקובעו כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי ביום 8.5.2019 התרחש אירוע תאונתי במהלך עבודתו, וזאת בשל שונות בגרסאותיו, היעדר תיעוד רפואי תומך בזמן אמת, והנטל המוגבר החל עליו כעובד עצמאי.