ע"א 17942-06-09

תקציר

הקונה תבע את המוכר על כך שלא מסר את החזקה ביחידת מכירה במועד, בהתאם להסכמתם. הרוכשים תבעו פיצוי כספי בגין האיחור, ובית משפט קמא פסק להם סכום השווה לחמישה חודשי שכירות, בהתבסס על חוזה שכירות שהיה לקונה עם צד שלישי. המוכר ערער על החלטה זו, בטענה כי הקונה לא דחק בהם למסור את החזקה וכי לקונה לא היה פוטנציאל לשכור את הנכס בתקופת ההפרה. הקונה, לעומת זאת, עמד על כך שאכן נגרם לו נזק עקב האיחור, כפי שבא לידי ביטוי בחוזה הצד השלישי, וכי המוכר אחראי לעיכוב במסירה. שופט הערעור מצדד במוכר, וקובע כי הרוכש אכן לא עשה מאמצים מספיקים להשיג את החזקה בתקופה הנדונה, וכי היעדר הוכחה של שוכרים פוטנציאליים באותה תקופה משמעו שלא נגרם להם נזק סובייקטיבי. עם זאת, השופט קובע כי הרוכש זכאי לפיצוי על בסיס עקרון "השבת השקילות החוזית", אשר לא נתבע על ידי הרוכש אלא נגזר מתביעתו הראשונית לפיצוי כספי ונתמך בעובדות המקרה. שיטת פיצוי זו מעניקה לקונה ריבית על מלוא סכום הכסף ששולם למוכר במהלך חמשת חודשי האיחור, בסך 11,250 ₪ בתוספת מע"מ – סכום מופחת מפסק דינו של בית משפט קמא. כן מורה השופט למשיב לשאת בשכר טרחת עורך דינו של המערער, וההחלטה מתקבלת בקבלה חלקית של הערעור.