ת"א 194/08

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא הייתה מחלוקת על נסיבות התאונה או על חובת הנתבע לפצות את התובע, אלא רק על גובה הנזק. בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים להעריך את מצבו של התובע. המומחים הסכימו פה אחד כי התובע סובל מפגיעות גופניות קשות ומבעיות נפשיות, והעריכו את הנכות הרפואית הכוללת שלו בשיעור של 80%. הנתבעת ביקשה להפחית את אחוזי הנכות האורתופדית, אך בית המשפט דחה אותה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי היה על התובע להסכים לקטוע את רגלו, וקבע כי בחירותיו של התובע בנוגע לטיפול בו אינן פוטרות את הנתבעת מאחריותה. בית המשפט בחן את מגבלותיו של התובע בתפקוד היומיומי ומצא כי הוא נזקק לסיוע בפעילויות שונות וסביר להניח שלא ישוב לעבוד לעולם. עם זאת, נמצא גם כי התובע לא עשה מאמצים מספיקים לעבור שיקום או למצוא תעסוקה הולמת, דבר המהווה כישלון בהפחתת נזקיו. באשר להכנסותיו והפסדי הכנסתו של התובע, קיבל בית המשפט כי לתובע היו הכנסות נוספות שלא דווחו לפני התאונה. בית המשפט קבע כי השתכרותו הפוטנציאלית של התובע אלמלא נפגע הייתה 6,500 ש"ח לחודש והכנסתו בפועל לפני התאונה הייתה 3,300 ש"ח. בית המשפט הגיע למסקנה כי כושר השתכרותו של התובע נפגע ב-85% וחישב בהתאם את הפסדי שכרו בעבר ובעתיד. לתובע נפסקו 332,071 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-1,321,165 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים עד גיל פרישה. בית המשפט הכריע גם בתביעות התובעת לאובדן פנסיה וזכויות סוציאליות, סיוע לצד ג', הוצאות נסיעה וניידות, הוצאות רפואיות, התאמות דיור וכאב וסבל. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 1,452,586 ₪, כולל שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, בניכוי תשלומים תכופים ששולמו לתובע בסך של 381,591 ₪. הנתבע חויב גם בהוצאות המשפט של התובע. כל הסכומים היו צמודים למדד ונשאו ריבית מיום פסק הדין ועד לפירעון מלא.