עת"מ 1762/04

תקציר

השאלה המרכזית בדבר קיומו של חוזה תקף בין עורך דין לבין העירייה למתן שירותים משפטיים נדחתה על ידי בית המשפט, שכן היא מצויה בסמכותם של בתי המשפט האזרחיים. עורך הדין טען כי קיים הסכם, שאושר על ידי ראש העיר והגזבר, להעסיק אותו בשירותים משפטיים, אך חסרים בו החתימות והחותמות הנדרשות כמתחייב מפקודת העיריות. היעדר חתימות אלה, לפי פסק הדין, גרם לכך שהחוזה לא היה תקף, והצדדים היו בשלב טרום חוזי. כמו כן, בית המשפט לא מצא חוסר תום לב או שיקולים זרים בפעולות העירייה. עוד צוין כי גם אם קיים חוזה, לעירייה יש זכות לבטלו. באשר לסמכותו של רואה החשבון המלווה, קיבל בית המשפט כי תפקידו לפקח על מצוקתה הכלכלית של העירייה וכי זכותו לבחון את החוזה ואת כישוריו של העותר. החלטת רואה החשבון שלא לאשר את ההתקשרות עם העותר נמצאה סבירה ונתונה לשיקול דעתו. בית המשפט דחה גם את הטענה כי מכתבו של ראש העיר מהווה הבטחה שלטונית, וציין כי לא ניתן להטיל על העירייה אחריות להתחייבות נציגיה במקרה זה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשפט הן של העירייה והן של רואה החשבון המלווה, בסך של 35,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.