בג"צ 6771/20

תקציר

המשיב סבור כי יש לדחות את העתירה שכן תביעתו לבית הדין הדתי הוגשה לפני תביעת הרכוש של העותר לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לחלק רכוש בתביעת הגירושין ברורה וכי יכולתו של בית המשפט העליון להתערב מוגבלת מאוד. לדברי המשיב, בקשת העותרת לסעד זמני בבית המשפט לענייני משפחה נועדה לשמור על המצב הקיים ואינה פוגעת ביכולתו של בית הדין הדתי לדון בתביעת הרכוש הכרוך. המשיב מדגיש כי בתי הדין הדתיים קבעו כי כריכת ענייני הרכוש בתביעת הגירושין הייתה אמיתית וחוקית, ואין צורך לכלול את כל פרטי הרכוש בתביעה. אשר לתביעת אמו של העותר, סבור המשיב כי מדובר בסוגיה נפרדת וקישורה לתביעת הרכוש היא ניסיון לעקוף את דיני השיפוט. בית המשפט העליון מסכים ומוסיף כי תביעת האם הייתה נדונה ממילא בנפרד בבית המשפט לענייני משפחה. עוד קובע בג"ץ כי לא יתערב בהחלטות של בתי דין דתיים אלא במקרים נדירים ומוגדרים שבהם יש חריגה מסמכות, חריגה ברורה מהוראות חוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או כאשר בית המשפט סבור שיש לתת סעד לעותר. בג"ץ עיין בהחלטות בתי הדין הדתיים ובתגובת המשיב ולא מצא טעם לקבל את טענות העותר. היא מדגישה כי מדובר בטענות ערעור ובית משפט זה לא ישב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הדתי. בג"ץ דוחה את העתירה וקובע כי כל ליקוי ברשימת הנכסים ניתן לתקן במהלך הדיון. לפיכך העתירה נדחית ללא הוצאות, בהתחשב בנסיבות.