דב"ע נו/161-3

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין עובד לשני מעסיקים לשעבר על סעיף שיפוט הקובע כי חילוקי דעות צריכים להישמע בבית משפט בחיפה. העובדת חתמה על הסכם הכולל את הסעיף עם מעסיק אחד (המערערת מס' 1), אך לא עם השני (המערערת מס' 2), והועסקה בצרפת. עבודתו של העובד הופסקה והוא הגיש תביעה בצרפת. המעסיקים הגיבו בהגשת תביעה בישראל בבקשה לצו מניעה שימנע מהעובד להמשיך בהליך הצרפתי. בית הדין האזורי דחה את הבקשה והוביל את המעסיקים להגיש ערעור. ערכאת הערעור מתייחסת תחילה לשאלה הפרוצדורלית האם הערעור הוגש במועד. היא קובעת כי מאחר שפסק הדין הראשוני לא היה מנומק, ונימוקי פסק הדין ניתנו מאוחר יותר, יש לדון בערעור בהקשר של נסיבות אלה, ומאריכה את המועד להגשת הערעור בדיעבד. לגופו של עניין, מקבל בית הדין את ערעורה של המערערת מס' 1, בקובעו כי תניית הסמכות בהסכם שנחתם בין המערערת מס' 1 לבין העובד תקפה וניתנת לאכיפה. היא קובעת כי מאחר שעבודתו של העובד נמשכה לאחר פקיעת ההסכם, סעיף השיפוט נותר בתוקף. בית המשפט מדגיש כי הסעיף הינו התחייבות חוזית ויש לקיימו. מאחר שההליכים הצרפתיים טרם החלו במהותם, בית המשפט מחליט כי מניעת המשכם אינה פוגעת במערכת המשפט הצרפתית. ערעורה של המערערת מס' 2 נדחה מאחר שלא היה לה הסכם שיפוט עם העובד. החלטת בית הדין האזורי להטיל הוצאות על המערערים מבוטלת, והעובד נדרש לשלם הוצאות למערערת מס' 1.