בש"פ 1363/93
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור קטין בשם מ.א. עד תום ההליכים המשפטיים בגין תקיפה בנסיבות מחמירות, שיבוש הליכי משפט ותקיפת שוטר. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי יש לשקול מחדש את החלטת בית המשפט המחוזי. פסק הדין הדגיש את סמכותה של ערכאת הערעור לבחון לגופו של עניין ואת נטל ההוכחה המוטל על המערער להוכיח טעויות בפסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר. ראיות התביעה נגד מ.א. נמצאו מספיקות כדי לתמוך בהאשמות, ובית המשפט הזהיר מפני הערכת מהימנות בשלב זה. באשר לחלופות המעצר, עמד בית המשפט על הדרישות למעצר בית, תוך הדגשת הצורך באמון בעמידתו של הנאשם וקיומם של גורמים נוספים להבטחת מטרת המעצר. השופט הדגיש את ההשפעות המזיקות של מעצר קטינים ואת חשיבות השיקום, במיוחד עבור קטינים, וציין כי השיקול של שיתוף שירות המבחן בהחלטות הארכת מעצר חל עוד לפני ההרשעה. נוכח חומרת העבירות של מ.א. והחשש מפני חסימה, קבע בית המשפט כי מעצר בית מתוקן, בתנאים מחמירים הכוללים השגחת הורים והעברה לבית ספר אחר, הוא אמצעי ראוי. ההחלטה נועדה לאזן בין מטרות המעצר, השיקום וטובת הקטין.
חקיקה מקושרת
בש"פ 1363/93 י. צ. נ' מדינת ישראל, עליון (4.4.1993)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.