מ"ת 55233-10-17

תקציר

השופט מוצא כי יש די ראיות כדי להעמיד לדין את המשיב בגין ירי ופציעה של המתלונן. הראיות כוללות את דברי המתלונן המזהים את המשיב כיורה, את עדויותיהם של שני בניו של המתלונן שראו את המשיב עומד מעל אביהם עם אקדח, ואת עדותו הניטרלית לכאורה של פאיז אבו זיאד, המאששת את גרסת המתלונן על הירי. יש כמה סתירות בעדויות, אבל הן לא מספיק משמעותיות כדי לדחות את התיק. עוד קובע השופט כי קיימות ראיות נוספות למניע לירי, בשל סכסוך בין השניים הנובע מיחסה של המתלוננת לאשת המשיב. האליבי של המשיב, לפיו היה במקום אחר בעת הירי, אינו משכנע. הוא אינו נתמך בראיות מספיקות ומכיל סתירות לגבי ציר הזמן של האירועים. השופט מציין כי קיים "חלון זמן" שבו המשיב אינו יכול להסביר את מקום הימצאו, מה שמשאיר לו די זמן לבצע את הירי. גם דו"ח המיקום של הטלפון של המשיב אינו מספק כל ראיה חותכת למיקומו במועד הרלוונטי. לפיכך, השופט קובע כי התביעה הציגה טיעון לכאורה נגד המשיב, אם כי קיימות כמה חולשות ראייתיות. לגופו של עניין, מציינת השופטת כי טענות כתב האישום לפיהן ג.ג. השליך מקל לעבר המשיב וכי המשיב ירה באוויר אינן נתמכות די הצורך בראיות, בשל הסתמכותן על עדותו של ג.ג. שלא הייתה אמינה.