ע"א 2285-06-14

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא שהורה למערערת לשלם פיצויים למשיבים. החלטתו של בית משפט קמא אינה מנומקת היטב, ואינה מסבירה על איזו עילה הסתמכה תביעה, וכיצד קבע את הנזקים שנגרמו למשיבים. ערכאת הערעור מוצאת כי טענות המשיבים בדבר מטרד כנגד המערער אינן מבוססות. פעולותיה של המערערת בנוגע לגינה המשותפת, לרבות שכירת גנן והתקנת מערכת השקיה, נעשו במסגרת שנקבעה באסיפות הדיירים, ועל כן פעולותיו של נציג הבית המשותף לא היו בלתי חוקיות. הראיות אינן תומכות בטענות המשיבים בדבר תקיפה, הטרדה או לשון הרע מצד המערער. המשיבים גם לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים, או כי פינו את הדירה בשל מעשיו של המערער. המשיבים חידשו את הסכם השכירות מבלי להזכיר את המטרדים הנטענים, והדירה נמכרה זמן קצר לאחר שפינו אותה. זאת ועוד, טענתו שכנגד של המערער, לפיה המשיבים העליבו עובד ציבור והפריעו לעובד ציבור במילוי תפקידו, נדחית אף היא, שכן המערער אינו נחשב לעובד ציבור, ולא הוכיח כל מעשה מעליב או פוגעני מצד המשיבים. ככלל, ערכאת הערעור מוצאת כי הסכסוכים בין השכנים היו שגרתיים, והיו צריכים להיפתר מחוץ לכותלי בית המשפט. אשר על כן, האישומים נגד המערער מבוטלים, והמשיבים נדרשים להשיב כל תשלום שקיבלו ממנו, בעוד ההחלטה לדחות את התביעה שכנגד עומדת בעינה.