בש"פ 3550/14

תקציר

השופט דחה את הערעור על בקשת המעצר של הנאשם עד למשפטו בשורה של אישומים פליליים, בהם אונס, אלימות והפרת הוראות חוק. השופט קבע כי הראיות שהציגה התביעה, ובעיקר דברי הקורבן, ביססו לכאורה את אשמתו של הנאשם לפחות בחלק מהאישומים, למרות סתירות מסוימות וחוסר עקביות בעדות הקורבן. השופט הדגיש כי בשלב מקדמי זה, תפקידו של בית המשפט אינו לבחון בקפידה כל ראיה או להעריך את מהימנותה, אלא לקבוע האם מכלול הראיות יוצר סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם. לגבי האישום הראשון ציין השופט את טענת המסוכנות הכפולה של הנאשם, אך מצא כי ביתר האישומים יש די ראיות כדי להצדיק את הארכת מעצרו, ולכן אין צורך להכריע בטענה זו בשלב זה. לגבי האישומים השני והשלישי של אלימות ואונס, השופט היה שבע רצון מכך שיש מספיק ראיות, כולל רשומות רפואיות והצהרות עדים, כדי לתמוך בגרסת הקורבן ולבסס טענה לכאורה. עם זאת, השופט לא מצא די ראיות כדי לתמוך באישום הרביעי בשל סתירות בדברי הקורבן וכישלון רשויות החקירה לבצע בירורים מסוימים. באשר לאישום החמישי קבע השופט כי מאחר שעדי המפתח לא נכללו ברשימת עדי התביעה, לא ניתן להשתמש בדבריהם כראיה לכאורה, ובלעדיהם אין בסיס לאישום זה. השופט הסכים גם עם מסקנתו של בית משפט קמא כי עברו של הנאשם בהתנהגות אלימה, יחד עם חומרת העבירות הנטענות, מצדיקים את המשך מעצרו, במיוחד נוכח הפרתו את הצווים המגבילים הקודמים.