ע"א 3640/13

תקציר

המערערת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב, בטענה כי המשיבה הטעתה צרכנים בכך ששינתה את גודלם והרכבם התזונתי של דגני הבוקר שלה וסימנה אותם כ"אותו מוצר" או "המוצר המועדף" באריזה חדשה. בעלי הדין הגיעו להסכם פשרה, לפיו הומלץ למערער לפסוק לה שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק להם סכומים נמוכים יותר, כלומר 5,000 ש"ח ו-10,000 ש"ח, בהתאמה. המערערת ערערה על החלטה זו, אך ערכאת הערעור דחתה את הערעור ולא מצאה טעם לפסוק סכומים גבוהים יותר, במיוחד נוכח היעדר תביעות לנזקי בריאות והסעד המוגבל שהוסכם עליו בהסדר הפשרה. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו באשר לגובה שכר הטרחה וההוצאות, המוצדק בהליכי תובענות ייצוגיות כדי להרתיע תובעים מהגשת תביעות סרק. למרות שהמשיבה לא התנגדה לערעור, בית המשפט נתן עדיפות לשיקולים ציבוריים והחליט שלא לפסוק את הסכומים שהוסכמו על הצדדים. למזלו של המערער בית המשפט בחר שלא לחייב אותו ואת עורך דינו לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.