רע"א 13839-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון (כבוד השופט דוד מינץ) בבקשת רשות ערעור (רע"א 13839-12-25), תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **עובדות הרקע:** הבקשה שלפנינו עוסקת בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לפסק בוררות ארוך שנים (החל משנת 2010) שעניינו סכסוך עסקי בין הצדדים, בעיקר בתחומי היהלומים וכריתת מחצבים בקונגו. בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 2.11.2025, החליט להחזיר את פסק הבוררות לבורר לצורך בחינה מחודשת של מספר סוגיות, ודחה, בשלב זה, את בקשת אישור פסק הבוררות. **טענות המבקש (דן גרטלר):** המבקש העלה שלושה טעמים עיקריים לבקשת רשות הערעור: 1. **קיום הסכם בין המשיבים לעד מטעם, ותשלום מותנה בתוצאות הפסק:** המבקש טען כי קיים הסכם בין המשיבים לבין עד מטעמם, במסגרתו ישולם לעד תשלום בעבור עדותו, אשר מותנה אף בתוצאות פסק הבוררות. כמו כן, נטען כי הסכם זה לא הוצג במלואו. 2. **החזרת סוגיות לדיון בפני הבורר:** המבקש טען כי יש להחזיר סוגיות מסוימות לדיון בפני אותו בורר (או בורר אחר, אם כי הדגש בבקשה הוא על החזרת הדיון). 3. **חיוב בריבית בניגוד לחוק:** המבקש טען כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול למרות טענות על חיוב בריבית בניגוד לדין. **ניתוח בית המשפט העליון:** כבוד השופט דוד מינץ דחה את הבקשה עוד לפני שהתבקשה תשובה מהמשיבים, תוך שהוא מדגיש את היקף ההתערבות המצומצם של בית המשפט העליון בענייני בוררות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מגבלת ההתערבות בבוררות (עיקרון יסוד):** * ההחלטה מדגישה באופן חד משמעי כי רשות ערעור בענייני בוררות שמורה למקרים **חריגים בלבד**. * **חריגים אלו מוגדרים באופן ברור:** * **שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים:** כלומר, מקרה בעל השלכה רחבה על דיני הבוררות או על תחומים משפטיים אחרים. * **מניעת עיוות דין או משיקולי צדק:** מקרים קיצוניים בהם אי-התערבות תוביל לפגיעה חמורה בזכויות או לחוסר צדק ממשי. * השופט מצטט פסקי דין קודמים (רע"א 32617-10-25, רע"א 74868-09-25, רע"א 18393-09-25, רע"א 3735/20) המבססים את ההלכה בדבר **הריסון הדיוני** של בית המשפט העליון בהליכי בוררות. * השופט קובע כי המקרה הנדון **אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים** ונטוע היטב בנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך, ולכן אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. 2. **בחינת טענות המבקש לגופו של עניין (למעלה מן הצורך):** * **טענת הסכם עם עד:** * השופט מאשר את קביעות בית המשפט המחוזי לפיהן הבורר היה מודע לרכיבים הרלוונטיים בהסכם, התחשב בהם, ואין מדובר בפסק שהושג במרמה. * **חידוש/הבהרה:** השופט מבהיר כי **לא נפל פגם בכך שלא יוחס משקל מכריע להיעדר ידיעת הבורר על קיומו של הסכם בכתב (לעומת הסכם בעל פה) או על הסכומים המדויקים**, כל עוד הרכיבים המהותיים היו בפניו. * **הדגשת מהות הראיה:** השופט מדגיש כי בית המשפט המחוזי קבע שהבורר הסתמך בעיקר על **מסמכים שצורפו לתצהיר העד, קרי ראיות מהימנות, ולא על עדות העד עצמה**. * **הסתייגות מהתנהלות:** השופט מוסיף הערה חשובה כי אין לגזור מקביעות אלו **משום אשרור להתנהלות זו או לאי-גילוי מלא מצד בעלי דין** אודות הסכמים שנכרתו עם עדים. כלומר, בית המשפט אינו מטהר התנהלות מפוקפקת, אלא קובע כי בנסיבות אלו לא נפגם פסק הבוררות באופן המצדיק ביטולו. * **הבחנה ממקרים אחרים:** השופט מבחין את המקרה הנוכחי ממקרים בהם פסק בורר בוטל בשל אי-גילוי קשרים בין בעל דין לבורר, תוך ציון רע"א 4839/15. הבחנה זו מדגישה את **ההבדל המהותי בין השפעת גורמים חיצוניים על הליך הבוררות לבין השפעתם על כשרות ההתקשרות בהסכם הבוררות עצמו**. * **טענת החזרת סוגיות לבורר אחר:** * **עיקרון סדר הדין:** השופט דוחה טענה זו בעיקר בשל **אי-הגשת בקשה רלוונטית על ידי המבקשים בבית המשפט המחוזי**. בית המשפט המחוזי אף הציע למבקשים להגיש בקשה כזו, והם לא עשו כן. * **השלכה:** טענות המבקשים בנושא לא הוכרעו לגופן בבית המשפט המחוזי, ולכן **אין מקום לדון בהן לראשונה בבית המשפט העליון**. * **אפשרות עתידית:** המבקשים עדיין יכולים לפנות לבורר הנוכחי בנושא. * **טענת חיוב בריבית בניגוד לדין:** * **הבחנה בין טעות לבין חריגה מסמכות:** השופט קובע כי טענות המבקשים בנוגע לריבית הן **ערעוריות במהותן** (כלומר, נוגעות לטעות ביישום הדין, ולא לחריגה מסמכות). * **בסיס לסטייה מהחוק:** השופט מפרט **בסיס משפטי מוצק לסטייה מחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961**: * **שערוך לפי אמת מידה חיצונית:** כאשר השערוך מבוסס על דין מהותי אחר (מצטט ע"א 3439/90, ע"א 5248/94, סמדר אוטולנגי). * **פסיקת ריבית לפי דיני חוזים:** כאשר הריבית נקבעת במסגרת החוזית שבין הצדדים (מצטט ע"א 672/81, ע"א 671/77). * **יישום על המקרה:** השופט מציין כי בחינת פסק הבורר מעלה כי **ההסכמים בין הצדדים וכוונתם נבחנו**, והריבית נקבעה, בין היתר, על בסיס זה, **במטרה לשמור על ערך הכסף**. * **המסקנה:** גם אם היה מקום לשגיאה ביישום הדין, הדבר **אינו מצדיק ביטול הפסק** בנסיבות אלו. **סיכום:** החלטת בית המשפט העליון מדגישה את **האיזון העדין שבין כיבוד רצון הצדדים להגיע לבוררות לבין הצורך בשמירה על הליך הוגן ויעיל**. בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט נוקט בריסון דיוני משמעותי בהתערבותו בפסקי בוררות, ומתערב רק במקרים חריגים וקיצוניים. בהיעדר עילה כזו, הבקשה נדחתה. ההחלטה אף מבהירה את הגבולות של טענות בדבר אי-גילוי מידע וכן את האפשרויות לסטות מהוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, כאשר הדבר מתבסס על הסכמות הצדדים או על הוראות דין אחרות.