רע"א 4830/04

תקציר

המבקש, חייל משוחרר, ערער על החלטת המשיב – קצין התגמולים – משנת 1981 בנוגע לתביעתו לקצבת נכות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום). ההחלטה הראשונית נראתה סותרת, שכן היא החלה בהכרה במוגבלותו של המבקש קשורה לשירות, אך לאחר מכן המשיכה לדחיית תביעתו. בא כוח המבקש ביקש הבהרות, שנמסרו בשנת 1982, המאשרות את הדחייה. המבקש לא ערער על החלטות אלה ובמקום זאת הגיש בקשה מחודשת בשנת 2001. הממונה על התגמולים השיב בשנת 2002, פירש את החלטותיו הקודמות וקבע את מועד הזכאות להטבות החל משנת 2000. המבקש ערער על החלטה חדשה זו, וטען כי יש לפרש את ההחלטה משנת 1981 באופן שונה ואת ההטבות רטרואקטיביות לשנת 1981. ועדת הערר ובית המשפט המחוזי דחו את ערעורו. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. השופטים סקרו את ההיסטוריה של המקרה והסכימו כי ההחלטה משנת 1981 דחתה בבירור את טענת המבקש, והחלטות מאוחרות יותר לא שינו זאת. הם הגיעו למסקנה כי ערעורו של המבקש על ההחלטה משנת 2002 אינו ראוי והציעו לדחותו. פסק דינו של השופט י' אלון היה לדחות את הערעור, ולא נפסקו הוצאות בהתחשב בנסיבות. סגני הנשיא א' ריבלין וא' פרוקצ'יה הסכימו.