ת"א 43235-04-15

תקציר

התובע טען כי רכש קרקע כלשהי מיורשיו של המנוח, וביקש לרשום את הזכויות במקרקעין על שמו. הנתבעים, חלק מיורשיו של המנוח, התנגדו לטענה זו. המחלוקת העיקרית הייתה על חלקת אדמה, חלקה 168, שאחד הנתבעים, בשיר, טען לזכותה החלקית. הנתבעים האחרים תמכו בטענת התובע או לא התנגדו לה. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות ומצא כי התובע אכן רכש את הקרקע מיורשי המנוח, כנטען, וכי המסמכים שהציגה התובעת, לרבות תצהיר חתום על ידי היורשים, היו אמיתיים. עוד נמצא כי התובע שילם את מלוא התמורה בגין הקרקע ליורשים. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי חלק מהסכמי הרכישה אבדו במהלך השיפוצים, וכי די בתצהיר ובראיות האחרות כדי להוכיח את קיומם ותכולתם של הסכמים אלה. עוד קבע בית המשפט כי התובע ובניו פעלו כבעלים של הקרקע, ובנו עליה ללא התנגדות הנתבעים, דבר התומך בגרסת התובע לאירועים. באשר לתביעתו של בשיר לחלקה 168, מצא בית המשפט כי עדותו ועדותו של עדו, בנו של יורש אחר, אינה עקבית ואינה משכנעת. בית המשפט העדיף את עדויות התובע ועדיו, לרבות עו"ד ורואה חשבון שתמכו שניהם בגרסתו של התובע לאירועים. בית המשפט הגיע למסקנה כי בשיר לא הצליח להוכיח את זכויותיו בחלקה, וכי התובע רכש את כל הזכויות בחלקה 168 מהיורשים, לרבות תביעתו של בשיר. לפיכך פסק השופט לטובת התובע והורה לרשום את התובע כבעלים של הקרקע, בכפוף להמצאת תעודות מיסוי מקרקעין כדין וכל אישור נדרש אחר. הנתבעים שהתנגדו לתביעה חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.