ת"א 2464/04

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישה קבוצת ניצולי שואה, המכונים "ילדי טהרן", נגד מדינת ישראל והסוכנות היהודית, בטענה כי הנתבעים לא יישמו כראוי הסכם פיצויים שנחתם בין ישראל לגרמניה בשנת 1952. ההסכם נועד לממן יישוב מחדש ושיקום של ניצולי שואה. התובעים טוענים כי הם לא שוקמו או פוצו כמתוכנן בהסכם. השופט מתייחס תחילה לטענות המקדמיות של הנתבעים, לרבות היעדר עילה, התיישנות, שיהוי, השתק, ויתור, אי שפיטות ואי גילוי. היא דוחה טענות אלה, וקובעת כי תביעתם של התובעים מצויה בגדר תקופת ההתיישנות, כי הם אינם מנועים מלהגיש את התביעה, וכי תביעתם שפיטה. עוד היא קובעת כי התובעים אינם נדרשים לגלות את כל העובדות הידועות להם וכי חזקת הכשרות חלה על הפעולה המינהלית של המדינה. לגופו של עניין, השופטת מסכימה עם התובעים כי הסכם השילומים חייב את המדינה לספק שיקום ויישוב מחדש לניצולי השואה. היא מציינת כי מטרת ההסכם לא הייתה לספק ליחידים תשלומים ישירים אלא להבטיח שיקום קולקטיבי של ניצולים באמצעות אספקת מוצרים ושירותים. השופטת קובעת כי המדינה והסוכנות היהודית אמנם קלטו בהצלחה את התובעים והעניקו שיקום זמני, אך הן לא השלימו את התהליך בכך שלא הציעו הדרכה ותמיכה לניצולים עם הגיעם לבגרות. היא קובעת כי הפיצוי הראוי בגין מחדל זה הוא 50 אלף שקל לכל תובע ילדים מקורי, בתוספת ריבית והצמדה. השופטת מבקרת את הגנת המדינה, אותה היא רואה כמנסה למזער את חובותיה ולהצדיק את מעשיה, ומציינת את רצונם של התובעים בצדק היסטורי. היא מסכמת בכך שהיא מצווה על הסוכנות היהודית לשאת בהוצאותיה ועל מדינת ישראל הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪.