בג"צ 2899/91

תקציר

במקרה דנן, בחן בג"ץ החלטה של בית הדין הארצי לעבודה בעניין השעייתה של המשיבה מס' 2 בגין השתתפות בשביתת עובדים שעניינה סגירת שערי משרד האוצר. הליכים משמעתיים ראשוניים נפתחו מכוח חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, והביאו להשעייתו של המשיב מס' 2. בית הדין האזורי לעבודה אישר השעיה זו. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה, ברוב דעות, ביטל את ההשעיה, בנימוק שהעבירה הנטענת קשורה לתפקידו של המשיב כחבר ועד עובדים, ולא לתפקידו הרגיל בשירות המדינה, ולכן אין הצדקה להשעיה. בית המשפט העליון ניתח החלטה זו, והדגיש כי ההשעיה צריכה להיות תלויה באופי העבירה ובחומרתה ולאו דווקא ביחס שלה לחובות רגילות. בית הדין הגיע למסקנה כי ההשעיה נועדה לתת מענה לחומרת העבירה ולשמור על משמעת במקום העבודה, בין אם העבירה התרחשה במסגרת תפקידים רגילים או פעילות הוועדה. בהכירו בטעות משפטית משמעותית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, נעתר בג"ץ לעתירה להשבת ההשעיה, והדגיש כי עבירה המבוצעת בכל תפקיד שהיא אכן יכולה להצדיק השעיה אם חמורה דיה. כמו כן, בהחלטה הודגש כי פטור מהשעיה על בסיס פעילות הוועדה יפגע באכיפה המשמעתית בשירות המדינה. עם זאת, צוין כי השעייתה של המשיבה מס' 2 לא תיענש כספית ולא תוארך בשלב זה. בכך הניח בית המשפט העליון בצד את החלטת בית הדין הארצי, והדגיש את חשיבות השמירה על המשמעת גם כאשר העבירות נובעות מפעילות האיגוד.