ת"צ 44565-09-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות לגבי תביעה ייצוגית. המשיב טען כי התביעה התיישנה, החל מחודש מרץ 2011, ואילו המבקש הצהיר כי תחילתה במאי 2017. בית המשפט מצא כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לא התיישנה, שכן תקופת ההתיישנות לא חודשה בתקופה שבין ההחלטה להעביר את התיק לבית משפט אחר באפריל 2018 לבין הגשת הבקשה המתוקנת בספטמבר 2019. קביעת המועד המדויק של תחילתה של תקופת ההתיישנות לא נעשתה, שכן מדובר בסוגיה מורכבת הדורשת בירור נוסף, שייעשה במהלך הליך ההוכחות. השופט גם הטיל ספק בטענת השיהוי, וקבע כי טענות שלא התיישנו עקב שיהוי יש לדחות במקרים חריגים בלבד. הבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות נדחתה, וההחלטה על דחייה מחמת שיהוי תידון במהלך הדיון לאישור התובענה הייצוגית. המשיב חויב לשלם את הוצאות המבקש, ולשני הצדדים ניתן לוח זמנים להמשך ההתדיינות המשפטית.