ע"פ 5135/13

תקציר

ההחלטה התייחסה להיבטים הפרוצדורליים והמהותיים של בקשה הנוגעת להליך פלילי. היא התמקדה תחילה בשאלה האם נדרש דיון במעמד הצדדים, תוך הדגשת זכות היסוד של נאשם או עצור להיות נוכח בדיונים, עיקרון המעוגן במשפט הישראלי. עם זאת, זכות זו חלה רק על הליכים המוסדרים במפורש בחוק. בית המשפט הסביר כי הבקשה להחזרת תיק לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת פסק הדין חורגת מתחום הליך הערעור ונעדרת הכרה משפטית; עניינים אלה צריכים להידון במסגרת הערעור עצמו. זאת ועוד, באשר לדיון חוזר בהחלטה על עיכוב ביצוע, ציין בית המשפט כי בעוד שדיון חוזר אינו זכות מוכרת בדרך כלל, לבית המשפט יש סמכות שבשיקול דעת להיעתר לבקשות אם חל שינוי נסיבות משמעותי. עם זאת, הדבר אינו מחייב באופן אוטומטי שימוע בנוכחות הצדדים. בית המשפט התייחס למקרים קודמים כדי להמחיש כי בקשות לדיון חוזר, כמו בקשות למתן רשות ערעור, מטופלות לעתים קרובות בכתב ולא באמצעות דיונים בעל פה. בית המשפט הבחין בין בקשות לעיכוב ביצוע לבין בקשות הנוגעות למעצר, כאשר באחרון קיימות הוראות חוק המחייבות דיון בנוכחות הצדדים. המסמך נחתם בדחיית הבקשה לגופה, שכן הבקשה לתיקון פסק הדין נעדרה גיבוי משפטי, והנימוקים לשקילת עיכוב מתן גזר הדין לא היו מספקים. בית המשפט קבע כי השינויים שצוינו אינם מצדיקים בחינה מחודשת של ההחלטה לדחות את המאסר, במיוחד לאור העובדה שהמבקש החל לרצות את עונשו והערעור המתמשך נעדר סיכויי הצלחה גבוהים.