עת"מ 48616-01-19

תקציר

המשיבים טוענים כי יש לדחות את טענת העותרים ממספר טעמים. ראשית, העתירה הוגשה באיחור ניכר של למעלה משבעה חודשים לאחר אישור התכנית ופרסומה. המשיבים משתמשים בדוקטרינת הידע הקונסטרוקטיבי, המחייבת את האזרחים לתת דין וחשבון על ידיעת הפקדתה ואישורה של תכנית. עוד טוענים המשיבים כי העותרים לא הצליחו להצדיק את טענתם לפגיעה כלכלית ולא הוכיחו כי בנייה בו זמנית אינה אפשרית עבורם. בנוסף, טוענים המשיבים כי לעותרים, ובפרט לעותרת מס' 1, ניתנה הזדמנות מספקת להשמיע את טענותיהם במהלך ההליך התכנוני, לרבות האפשרות של בניית קיר משותף. המשיבים מדגישים כי התכנית הפכה ל"מעשה עשוי", דבר המעיד על כך שעברה הליך חוקי ולא שונתה באופן שרירותי. משכך, הם טוענים כי יש לדחות את העתירה לגופה. השופטת, השופטת ש', מסכימה עם הערכת המשיבים וקובעת כי העתירה נדחית בשל השיהוי המופרז בהגשתה, וכן משום שהעותרים השתתפו בעבר בהליך התכנון והיו מודעים לשינויים האפשריים. השופט ש' מדגיש את חשיבותה של זכות הטיעון, אך מציין כי במקרה זה ניתנה לעותרים הזדמנות לטעון את טענותיהם. זאת ועוד, השופט ש' מגיע למסקנה כי שינוי התכנית, נוכח מעמדה כ"מעשה עשוי", ובהתחשב בפוטנציאל הפגיעה בצדדים שלישיים, אינו מצדיק ביטול. השופט מחליט כי אין צורך לקבוע אם בניין העותרים נחשב ל"קוטג'", ולפיכך אינו יורד לעומקה של העתירה. פסק הדין קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין יישלח לצדדים המעורבים.