בש"א 2176/05

תקציר

בפסק דין שניתן לאחרונה הוחלט בדבר תשלום הוצאות שהוצאו במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, טרם תום ההליך העיקרי. המשיבים חויבו לשלם למבקשים את הוצאות הבקשה, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. עם זאת, המשיבים פרעו את ההוצאות באופן חלקי בלבד, מה שגרם למבקשים להגיש בקשה להערכת הוצאות. המשיבים טענו כי הבקשה מיותרת ומהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי, שכן הסכום הכולל כבר שולם, ולחילופין תוצאת ההליך העיקרי צריכה לקבוע את פסיקת ההוצאה. בית המשפט דחה את טענות המשיבים ופסק לטובת המבקשים. נפסק כי ההוצאות, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, לא נפרעו במלואן והורו למשיבים להסדיר את יתרת הסכום. יתרת הסכום כללה 541 שקל הוצאות משפט, בנוסף ל-3,000 שקל ששולמו קודם לכן בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין. כן פסק בית המשפט למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, בו יישאו המשיבים. ההחלטה הדגישה את הצורך בבהירות בפסיקת הוצאות, הבחנה בין הוצאות משפט לשכר טרחת עורך דין, ונמנעה מפסיקת סכום חד פעמי עבור שניהם. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי התנהלות המבקשים לא הצביעה על חוסר תום לב או ניצול לרעה של ההליך, ואין צורך להמתין לתוצאות ההליך העיקרי, מה גם שההוצאות הוצאו בנפרד. פסק דין זה משמש תזכורת לחשיבות הבהירות והדיוק בפסיקת הוצאות, ומחזק את העיקרון לפיו יש לפצות כדין הוצאות שהוצאו בהליכים משפטיים.