ע"א 27006-12-10

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הערעור בחלקו, וקבע כי החלטתו של בית משפט קמא להעניק למשיב סעד הוגן הייתה סבירה. המערערת טענה כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו וכי תנאי הסעד מקלים מדי. עם זאת, השופטים הגיעו למסקנה כי שני המקרים של איחור בתשלום דמי השכירות על ידי המשיב, אף שהיו בניגוד לחוזה השכירות ולחוק, לא היו חמורים דיים כדי להצדיק פינוי, במיוחד בהתחשב בשלושת עשרות השנים ששילם המשיב במועד לפני אירוע זה. כמו כן, השופטים התחשבו במצוקתו הכלכלית של המשיב ובמינוי כונס נכסים שמנע את השימוש בנכס המושכר, והביא להפסקת העסק. בית המשפט גם מצא הצדקה לכך שהמשיב לא שילם דמי שכירות במהלך 16 חודשי המשפט, בהתחשב במורכבות התיק. השופטים הסכימו עם קביעת בית משפט קמא כי חומרת פינוי המשיב עולה על חומרת ההפרות, אך הוסיפו כי על המשיב לשלם למערער 52,000 ₪, כולל ריבית ודמי הצמדה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. עוד נקבע כי כל מחלוקת נוספת בנוגע לגובה חוב דמי השכירות תוכרע על ידי בית המשפט הפרוצדורלי. השופטים שקלו את חוסר להיטותה של המערערת לפתור את הסוגיה מחוץ לכותלי בית המשפט ופסקו לה הוצאות בסך 7,500 ₪, וקבעו כי הסכום סביר. החלטה זו התקבלה לאחר ששקל בכובד ראש את הנסיבות ואת שיקול הדעת הרחב שהוקנה לבית משפט קמא בעניינים אלה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ונחתם על ידי סגן אסתר קובו, יחד עם סגנית השופט מיכל רובינשטיין והשופטת עפרה צ'רניאק.