בד"א 19/22

תקציר

הסנגור הורשע במספר עבירות משמעת בכך שלא העביר את כספי ההסדר ללקוחותיו ובמקום זאת השתמש בכספים לצרכיו שלו. הוא הואשם בשליחת יד לכספי לקוחות, הפרת אמונים ומסירות ללקוחות, אי השקעת פיקדונות, אי מתן דין וחשבון כספי ללקוחות, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות בלתי הולמת למקצוע עריכת הדין. חלק מהאישומים כללו גם העלמת מסמכים וכספים והעלאת טענות שגויות בפני בית משפט, אך אלה זוכו. טענות הסנגור, שהתמקדו בהצדקת מעשיו כהכרחיים להבטחת שכר טרחתו, נדחו כבלתי רלוונטיות, שכן הן לא שינו את חוקיות עונשו. בית המשפט לא מצא כל טעות בפסקי הדין וקבע כי מעשיו של הסנגור נעשו במרמה ונעשו בחוסר תום לב, המצדיק את הרשעתו. זאת ועוד, היעדרותו מהדיונים בבית משפט קמא, שהביאה לכך שלא חקר עדים בחקירה נגדית ולא העיד מטעמו, לא הפריעה להליך, שכן הוא היה מודע לדיונים ובחר שלא להגיע. כמו כן הודגשה חומרת מעשיו של הסנגור, כאשר בית המשפט ציין כי עבירותיו הן מעבירות המשמעת החמורות ביותר, המצדיקות את הרחקתו מלשכת עורכי הדין. מאחר שלא הוגש ערעור על חומרת העונש, ובהתחשב בהתנהלות הסנגור, נדחו הערעורים על ההרשעה.