ע"א 8950/08

תקציר

המבקש, שנטע פרדסים ונמנעה ממנו אספקת מים בשל כך, פנה לבית המשפט בבקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתו נגד המשיבים. מאחר שתביעתו של המבקש בערכאה נמוכה יותר נדחתה, הבקשה אינה לעיכוב ביצוע אלא לסעד זמני עד להגשת ערעור, שחל עליו תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נקודת המוצא במקרים כאלה היא כי בעל הדין הזוכה צריך ליהנות מפירות פסק הדין, והמבקש, שתביעתו נדחתה, יצטרך להראות סיכויי הצלחה גבוהים לצד הטייה ברורה במאזן הנוחות לטובתו. בבחינת סיכויי הצלחתו של המבקש, נראה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס היטב, על בסיס חומר הראיות, וממצאי העובדות יקשו על המבקש לסתור אותם. לפיכך, סיכויי קבלת הערעור אינם גבוהים במיוחד. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט מתקשה לקבוע מי הנזק גדול יותר, אך העובדה שהמבקש היה מודע לאופיו הזמני של חיבור המים וכי הנזק בר-פיצוי מטה את הכף לטובת המשיבים. הבקשה לסעד זמני נדחית, אפוא, והמבקש מחויב לשאת בהוצאות עורך הדין של המשיבים ובהוצאות המשפט.