תמ"ש 603-09-12

תקציר

בפסק דין זה פוסקת השופטת נאוה גדיש מבית המשפט לענייני משפחה בסכסוך משמורת של שני קטינים, י' ור', שהוריהם מתגרשים. תחילה משרטט השופט את הרקע העובדתי, ומציין את נישואי הצדדים בשנת 2002, לידת י' בשנת 2003 ובעיות הקשב וריכוז של ר'. בשל התנהגותו האלימה של ר', הצדדים סיכמו קודם לכן שהוא יגור עם אביו בעוד י' תישאר עם אמה, ותחלק את זמנם שווה בשווה בין שני משקי הבית. ההליכים בבית המשפט נועדו לקבוע משמורת ולפתור סכסוכים אחרים הקשורים למזונות ורכוש. השופט מביע אי נוחות מהטרמינולוגיה המסורתית הנהוגה בתיקי משמורת, ומעדיף את המונח "אחריות הורית" על פני "משמורת". היא מכירה באתגרים הכרוכים באי קביעת המשמורת, כלומר בחלוקת הקצבאות וההטבות, אך סבורה כי חלוקת הזמן בפועל של הילדים בין בתי ההורים קריטית יותר. עם זאת, עד לשינוי חקיקה, עליה להקפיד על הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב-1962), המחייב אותה להעביר את המשמורת להורה אחד ולהתוות את זכויותיו של ההורה השני ליצור קשר עם הילד. בהמשך דן השופט גדיש במושג משמורת משותפת ובתנאיו המוקדמים, לרבות הורים מוסמכים ומשתפי פעולה, מעורבות הורית וקרבת מגורים. היא מדגישה את החשיבות שלא להעמיק סכסוכים בין ההורים ואת הצורך לשים את טובת הילדים בראש סדר העדיפויות. במקרה הנדון, למרות מערכת היחסים העכורה בין ההורים, מציינת השופטת כי הם הצליחו להניח בצד את חילוקי הדעות ביניהם ולקבל החלטות משותפות עבור הקטינים, תוך שהם נוהגים באחריות ועל פי המלצות מומחים. השופט מגיע למסקנה כי התקיימו התנאים למשמורת משותפת, ומעבירה את נטל ההכחשה אל האב, אותו הוא אינו יכול לשאת. היא מדגישה את החשיבות של מעורבות שני ההורים בחיי ילדיהם ומציינת את היציבות שמעניק ההסדר הנוכחי, במיוחד בהתחשב במצבו הרגיש של ר'. המשמורת על י' ור' מוענקת אפוא לשני ההורים במשותף. הסדרי חלוקת הזמן הקיימים נותרו על כנם, כאשר לעובד הסוציאלי יש סמכות לבצע כל שינוי שימצא לנכון. השופט פוסק גם על חלוקת קצבאות והנחות, ומעודד את ההורים להמשיך בליווי ההורים ולקבל החלטות משותפות לגבי טובת הקטינים. פסק הדין מתפרסם ללא פרטים מזהים ונכנס לתוקף באופן מיידי.