בג"צ 1135/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה לבית המשפט העליון לבטל את החלטות בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול המחייבות את העותרת, אישה, לקבל גט מבעלה, המשיב מס' 3, ולהורות לבית הדין הרבני הגדול לדון בטענות העותרת בנוגע לתביעת הרכוש שהעלתה בערעורה לבית משפט זה. הבעל תבע במקור גירושין בעילה של ניאוף, אך מאוחר יותר תיקן את תביעתו כך שתכלול גם ענייני רכוש, וביקש להיות מוכר כבעלים היחיד של דירת בני הזוג ולא לשלם מזונות. בית הדין האזורי נעתר לתביעת הגירושין של הבעל ופסק לטובתו בעניין הרכוש מבלי לשמוע את ראיות העותרת משום שלא הגיעה לדיון. העותרת ערערה לבית הדין הרבני הגדול, אשר ביטל את החלטות הערכאה הנמוכה יותר הן בתביעות הגירושין והן בתביעות הרכוש, וקבע כי אם היו לבעל טענות אחרות, עליו לפנות לבית הדין האזורי. לאחר מכן ביקש הבעל לחדש את הדיון בבית הדין האזורי, דבר שהותר לו לעשות. במהלך דיון זה העידה חוקרת משטרה כי העותר התוודה בפניה במהלך חקירתה במשטרה כי קיימה יחסי מין עם גבר אחר. החוקר הציג גם סיכום של שיחת טלפון מוקלטת בין העותר לאדם זר, שהושגה באמצעות האזנת סתר. בית הדין האזורי קיבל סיכום זה כראיה ופסק לטובת הבעל, הורה לעותרת להתגרש ממנו ואישר את פסק הדין הקודם בעניין זכויות רכושיות. העותר ערער שוב, ובית הדין הרבני הגדול אישר את החלטת בית הדין האזורי. בית המשפט העליון פסק לטובת העותר וביטל את החלטות שני בתי הדין הרבניים. היא קבעה כי נפלו פגמים מהותיים באופן שבו התנהל סבב הדיונים השני בבית המשפט המחוזי: ראשית, הוא נדון בהרכב שופטים משתנה, דבר המהווה הפרה של כללי הצדק הטבעי; שנית, פסק הדין נחתם תחילה על ידי שופט אחד בלבד, וחתימות שני השופטים האחרים נוספו מאוחר יותר. זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי אין לקבל את תמצית שיחת האזנות הסתר בין העותר לבין הזר כראיה, שכן היא אינה קבילה על פי חוק האזנות סתר, החל גם על בתי הדין הדתיים נוכח חשיבותה של הזכות לפרטיות. גם פסק הדין בסוגיית הרכוש בוטל, שכן הוא התבסס על תביעת הגירושין, ובית המשפט העליון הציע כי סוגיית הרכוש תיבחן ותוכרע על ידי בית המשפט המחוזי לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. לבסוף, בית המשפט העליון הורה לבעל המשיב לשלם לעותרת 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.